להיות זקנה בשולי השוליים: זהויות מצטלבות של נשים להט”ביות זקנות בראי האומנות בישראל
טל דקל
מטרת המחקר: לחשוף מצבי חיים בשוליים החברתיים של נשים להט”ביות זקנות. כנגד הנטייה החברתית להעלים נשים זקנות מהמרחב החזותי, ובמיוחד את הלהט”ביות, אומניות עכשוויות בישראל בוראות יצירות המתארות את חייהן ומתמקדות באופן מיוחד במצבי דיכוי והדרה חברתיים שבהם נתונות נשים מקבוצה חברתית זו. המחקר בחן יצירות אומנות כדי לחלץ מהן תובנות על אודות עומק הדרתן של נשים לסביות וטרנסג’נדריות זקנות בישראל.
שיטה: גישת ניתוח הצטלבותי ומתודולוגיה משולבת, שאורגת יחדיו ניתוח איכותני וחזותי עם ביקורת תרבות וחברה, אפשרה פרשנות ליצירות אומנות ולחייהן של נשים זקנות הנמצאות בשולי השוליים של החברה. במחקר נכללו שלוש אומניות, בנות הקהילה הלהט”בית, אשר נבחרו בזכות ההכרה המקצועית שקיבלו בשדה האומנות (כולן הציגו תערוכות במוסדות מוכרים ועבודתן נדונה בפרשנות אומנותית כתובה).מתוך עשרות היצירות שנמצאו בסטודיו של האומניות נבחרו שלוש יצירות אומנות אשר מיטיבות לתאר בתמציתיות בהירה את ההסברים שנתנו האומניות בעל-פה בראיונות על אודות היצירות.
הממצאים: אומניות בנות זמננו בישראל מתארות נשים זקנות להט”ביות בשולי החברה באמצעות האתגרים הניצבים בפניהן. היצירות משקפות את ההבדלים הגדולים הקיימים ביניהן – עשירות ועניות, בעלות יכולות גופניות ונפשיות מגוונות ומרקעים אתניים שונים.
מסקנות: המחקר מקדם את ההבנה באשר לדרכים שבהן נשים זקנות להט”ביות מושפעות ממגוון כוחות חברתיים, הקשורים לנורמות ולאתוסים מקובלים. יצירות האומנות, המקפלות בתוכן סוגי ידע עשירים, מאפשרות העלאת תובנות חדשות על אודות הבניות כמו מגדר, גיל ונטייה מינית, ומקדמות פיענוח של חוויות חיים של נשים זקנות במצבי דיכוי והדרה. יצירות אומנות מהוות כלי איכותני משוכלל המתאים במיוחד לדיון בנושא הדרה של נשים להט”ביות זקנות מהמרחב החזותי-ציבורי. זאת משום ששפת האומנות אינה מילולית ולכן היצירות מסייעות בפירוק התנגדויות וסלידה מנושא שהציבור ממעט להטות לו אוזן.
מילות מפתח: לסביות זקנות, טרנסג’נדריות זקנות, ניתוח הצטלבותי, גרונטולוגיה חברתית-חזותית, אומנות להט”ב בישראל.