כתב העת גרונטולוגיה וגריאטריה

כל תקצירי המאמרים

להזדקן עם הטלפון החכם: ‘קישוריות רבת-פנים’ בקרב נשים פלסטיניות מבוגרות בירושלים המזרחית

מאיה דה-פריס ולילה עבד רבו

מטרה: להבין את ההיבטים הדיגיטליים בחייהן של נשים פלסטיניות מבוגרות וזקנות באל-קודס, בדגש על שימוש בטלפון החכם.

שיטה: זהו מחקר אתנוגרפי שהתבצע במשך 16 חודשים החל מאפריל 2018. כלי המחקר היו תצפית פעילה במועדון הוותיקים בדגש על קבוצת נשים בגילאים 84-60 ובקבוצת הוואטסאפ הפעילה של מועדון הוותיקים. בנוסף, נערכו 25 ראיונות עומק בערבית עם נשים בטווח גילאים זהה.

תוצאות: התמה המרכזית שעולה מתוך האתנוגרפיה מצביעה על “קישוריות רבת-פנים” ועל אוריינות דיגיטלית מוגבלת, הנובעות משלוש סיבות: (1) היעדר כישורים דיגיטליים: הנחקרות לא למדו באופן מסודר כיצד להשתמש בטלפון. (2) היעדר אוריינות שפתית, המובילה להגבלת היכולות הדיגיטליות. ההקשר הפוליטי-חברתי מהווה בסיס חשוב להבנת הפער הדיגיטלי – רובן אינן יודעות את השפה העברית, וחלקן אינן יודעות קרוא וכתוב בערבית.(3) התנגדות לטלפון החכם, המייצרת לעיתים התנגדות ללמוד כיצד להשתמש בו, בשל היותו מכשיר שעלול לחשוף מצבים מביכים ובכך לסכן את המוניטין של האישה ומשפחתה.

סיכום ומסקנות: הפער הדיגיטלי שחשפנו במחקר נובע מהיעדר אוריינות דיגיטלית טכנית ומהותית. הפער בין הרצון לבין היכולות הטכניות והשפתיות של המשתתפות מתקשר במידת מה לפער בין התפיסה של הזקן או הזקנה את עצמם. כלומר, זיקנה פיזית לעיתים אינה נמצאת בהלימה עם האופן שבו הקוגניציה עדיין עובדת ובאותם רגעים מתקיים פער אישי ואף חברתי. הטלפון החכם משקף, לפי הגישה הטכנולוגית המתייחסת לגופניות ולחושי הגוף, המשכיות פיזית של הגוף שלנו, מעין תוספת לכף היד שלנו. הנשים  במחקר זה הצביעו על הפער המתקיים בין האלמנט הגופני החדש, קרי הטלפון החכם, לבין יכולותיהן להפעיל אותו בצורה מיטבית. הסיבות לפער זה מגוונות ותלויות גם בפער של כישורים דיגיטליים וגם בהקשרים פוליטיים, תרבותיים וחברתיים של דאר אל-הווא.  

 מילות מפתח: טלפון חכם, נשים, זיקנה, אל-קודס (ירושלים המזרחית), אתנוגרפיה.

 

 

 

 

תקציר

אוכלוסיות מזדקנות מתמודדות יותר ויותר עם בעיות של בדידות הקשורות לאובדן הסמכות ומקומן בחברה (Degnen, 2007; Hazan, 1994). משבר הקורונה חשף את בעיות הבדידות של אנשים מבוגרים: מי שאין להם גישה למכשירים דיגיטליים כמו טלפון חכם, מחשב וטאבלט, נהפכו לבודדים עוד יותר, ומי שמכירים את המכשירים השונים גילו, כי ידיעותיהם בהפעלת המכשירים אינן מספיקות בעת מגפה עולמית (בריק, 2020). המחקר הנוכחי אומנם הסתיים חודשיים לפני פרוץ המשבר, אך הוא מתייחס להיבטים הדיגיטליים המורכבים בחייהן של נשים פלסטיניות מבוגרות וזקנות באל-קודס, בדגש על שימוש בטלפון החכם (Bitman & John, 2019; Madianou, 2014). התמות המרכזיות שעולות מתוך האתנוגרפיה מצביעות על אתגרי השימוש בטלפון חכם בגיל מבוגר ועל “קישוריות רבת-פנים” (Van Dijck, 2013), מושג המתאר את מגוון ההיבטים הדיגיטליים בחיי היום-יום שלנו. לנוכחות התמידית, או הכמעט תמידית, ברשת האינטרנט וברשתות החברתיות יש השלכות עמוקות על שגרת יומם של מושאי המחקר מבחינת תחושות שייכות, העצמה, הדרה וקרבה. למשתתפות במחקר אוריינות דיגיטלית מוגבלת, הנובעת משלוש סיבות: 1. העדר כישורים דיגיטליים: הנחקרות לא למדו באופן מסודר כיצד להשתמש בטלפון, ולחלקן אף אין מחשב ברשותן או שלא השתמשו במחשב מעולם. 2. העדר אוריינות שפתית, המובילה להגבלת היכולות הדיגיטליות. ההקשר הפוליטי-חברתי מהווה בסיס חשוב להבנת הפער הדיגיטלי – הנחקרות ברובן אינן יודעות את השפה העברית, וחלקן אף אינן יודעות קרוא וכתוב בערבית משום שלא פקדו את בית הספר. 3. התנגדות לטלפון החכם, המייצרת לעתים התנגדות ללמוד כיצד להשתמש בו, בשל היותו מכשיר שעלול לחשוף מצבים מביכים ומבישים ובכך להעמיד בסכנה את המוניטין של האישה ואף של משפחתה המורחבת.