: תוכנית “קהילה תומכת”: דפוסי שימוש, צרכים, שביעות רצון ותרומת התוכנית לחבריה

הכותבים: איילת ברג-ורמן, ג’ני ברודסקי, זהר גזית

תקציר:

“קהילה תומכת” היא תוכנית ייחודית שנועדה לאפשר לזקנים להתגורר בביתיהם, תוך שמירה על איכות חייהם. התוכנית מהווה רכיב נוסף במערך השירותים בקהילה ומספקת מענה לצרכים שאין להם מענה הולם במסגרת אחרת. השירותים העיקריים הם: מוקד מצוקה הפועל עשרים וארבע שעות ביממה, ביקורי בית של רופא ופעילויות חברתיות. בנוסף, יש אב/אם קהילה שתפקידם לסייע בתיקונים קלים בבית, לספק תמיכה חברתית ולשמש כתובת לפניות עזרה מסוגים שונים. התוכנית פותחה על ידי אשל בשיתוף משרד הרווחה והיא מופעלת על ידי עמותות וחברות עסקיות למטרות רווח. כיום היא פרוסה על פני אזורים רבים ברחבי הארץ ומשרתת יותר מ-46,000 זקנים.

מטרות: לספק תמונה כוללת על התוכנית ועל תרומתה לזקנים החברים בה, כדי לקבל החלטות על המשך הפעלתם ועל פיתוחם של השירותים.

שיטה: ראיונות טלפוניים מובנים עם מדגם מייצג של 714 מחברי התוכנית (80% היענות) ו-15 ראיונות עומק עם מנהלים ומפעילים.

ממצאים: חלק משמעותי מהזקנים דיווח שבמהלך השנה האחרונה התעורר אצלו צורך בתחומים שכלולים בסל השירותים הניתנים במסגרת התוכנית. רוב מכריע של הפונים לכל השירותים קיבל סיוע בתחום שבו נזקק לכך. תרומתה העיקרית של התוכנית מתבטאת בביטחון האישי שהיא מקנה לחברים בה. ניכרת שביעות רצון גבוהה מהתוכנית ובמיוחד משירות המוקד; עולים חדשים וחברים מוגבלים בניידות הביעו שביעות רצון נמוכה יחסית מהתוכנית. לא נמצאו הבדלים בשביעות רצון בין תוכניות המופעלות על ידי עמותות לבין אלו המופעלות על ידי גופים למטרות רווח, וגם לא בין קהילות עירוניות לקהילות באזורים כפריים.

מסקנות: המחקר מצביע על כמה כיוונים לפיתוח התוכנית, ביניהם: מציאת דרכים לשיפור ההיענות לצורכיהם של זקנים המרותקים לבית ובחינת דרכים לחיזוק ההיבט הקהילתי שבתוכנית.