פסיכותרפיה אדלריאנית עם הורים שכולים מזדקנים

מחברת: אילה אליהו

בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בר-אילן
ומכון אדלר

“ילד יפה שלי, אני שב ומת עליך יום יום“… (נתן יונתן)^[1]

בישראל קיימים היום קרוב ל-7,000 בתי-אב של הורים שכולים בגיל 65 ויותר, המטופלים לכל חייהם על ידי אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון. המאמר מציע מודל ייחודי להתערבות טיפולית בהורים שכולים מזדקנים על רקע צבאי, המתבסס על עקרונות הפסיכולוגיה האינדיווידואלית^[2] בהגותו של אלפרד אדלר. ייחודיותו של המודל האדלריאני לטיפול באבל ובשכול הוא בהנחת היסוד, שהדרך שבה הפרט תופס את אובדנו קשורה לסגנון החיים שלו. זאת, בשונה מהתפיסה הקלסית לעיבוד תהליך האבל כמודל שלבים אוניברסלי ובהתאמה למודלים העדכניים של אבל ושכול המכירים בכך שאין דרך אחת להתאבל. בנוסף לכך, העבודה המטפורית עם זיכרונות מוקדמים מסייעת לזהות את הנרטיב וההיגיון הפרטי בתפיסת השכול וההזדקנות של המטופל. המאמר יתייחס לעקרונות אחדים מהפסיכותרפיה האדלריאנית בעבודה עם הורים שכולים מזדקנים וזאת מבחינה תיאורטית, מחקרית ויישומית.

^[1]    יונתן, נ. (1995). רעול פנים הזמן, הוצאת הפועלים.

^[2]    הפסיכולוגיה האינדיווידואלית שגובשה על ידי אלפרד אדלר נקראת במאמר לסירוגין
      פסיכולוגיה/פסיכותרפיה/טיפול אדלריאני/ת.