עמדותיהן של משפחות ערביות כלפי בית האבות לפני ואחרי שהייתו של קרובן במוסד ומעורבותן באשפוזו
כותבים: ח’אלד סולימאן, נואל מסאלחה, עבד-אלחכים מסאלחה, אסעד עזאיזה
תקציר
בחברה הערבית המסורתית הזקן נתמך על ידי בני משפחתו, ואילו בית האבות נתפס כמקלט לקשישים זנוחים וסופניים. השינויים שחלו בחברה הערבית לוו בצורך בשימוש בשירותים מוסדיים לזקנים. המאמר בודק את המעורבות והעמדות של משפחות ערביות שקרוביהן חיים בבית אבות כלפי בית-האבות לפני ואחרי אשפוזם במוסד. מהתוצאות עולה, כי הזקנים ומשפחותיהם פונים לבית האבות בעיקר כדי לקבל טיפול רפואי ושיקומי ולשהייה קצרה. המשפחות מבקרות את בן המשפחה במוסד לעיתים קרובות והן מעוניינות להיות מעורבות בכל שינו הקשור אליו.לאחר אשפוז הזקן בבית האבות העמדות משתנות. רוב המשפחות מקבלות את המוסד כמקום לשהייה ממושכת, על אף הנורמות החברתיות והעובדה שכשליש מהזקנים לא מקבלים את המעבר. העמדה השלילית כלפי בתי אבות לפני אשפוז הזקן במוסד השתנתה לחיוב אחרי האשפוז. מסקנות: שימוש במוסד המותאם לצרכיו של הקשיש הערבי נראה גורם חשוב בשינוי העמדות כלפיו, והמשפחה הערבית ממשיכה למלא תפקיד פעיל בטיפול בבן המשפחה הזקוק לשהייה ממושכת במוסד.