“עם היד על הדופק” מדדי חוסן ופגיעוּת בקרב אנשי טיפול במרכזים רפואיים גריאטריים במדינת ישראל במהלך משבר הקורונה ובמצב של אי-ודאות מתמשכת

מטרת המחקר: התמודדות בעתות משבר ותחת הצטברות של אירועי דחק ואי-ודאות, כמו משבר בריאותי, ביטחוני ואזרחי, עלולה להוביל אצל רבים להתפתחות של פגיעות וירידה בחוסן האישי, וכן להשפעות פסיכולוגיות שליליות ארוכות טווח. במסגרת ארגונית, לפגיעוּת אישית זו תיתכן גם השפעה על החוסן הארגוני. מחקר זה בחן את מדדי החוסן והפגיעות בתקופה של מגפת הקורונה ומשברים נוספים בקרב עובדים במרכזים רפואיים גריאטריים.

שיטה: איסוף הנתונים התבצע באמצעות שאלון שעליו ענו 283 עובדים משני מרכזים גריאטריים בישראל. השאלון כלל משתני רקע, מדדי חוסן (חוסן אישי, שלוֹמוּת, מורל ותחושת ביטחון בבית), ומדדי פגיעות (תחושת סכנה, חרדת מוות ומיתה, תחושת דחק ותפיסת איומים).

ממצאים: מדדי החוסן נמצאו מעל הממוצע ואילו המדדים המייצגים את תחושת הפגיעות נמצאו ברמה נמוכה מהממוצע. עובדי המשק דיווחו על יותר פגיעות ופחות חוסן מאשר עובדים במגזרים אחרים. עוד נמצא, כי ותק רב יותר בעבודה במחלקת הקורונה קשור למדדי חוסן גבוהים יחד עם מדדי פגיעות גבוהים. משאב משמעותי שנמצא במחקר הוא המורל האישי והוא בעל תרומה חשובה לשלושה מדדים המייצגים פגיעות וחוסן, קרי: שלומות גבוהה, חוסן גבוה ודחק נמוך.

מסקנות: נראה כי מתקיימת דיאלקטיקה של פגיעות וחוסן בקרב העובדים וכי מורל הוא משאב שיכול לתרום לחוסן ולשמור מפני פגיעות. מכאן מומלץ לסייע לעובדים בבניית מנגנוני עמידות וחוסן נפשי אשר יסייעו בהתמודדות עם מצבי דחק, באמצעות הכרה וחיזוק הרגשות החיוביים ותחושת השלומות שלהם, וכפועל יוצא, יסייעו בחיזוק החוסן הארגוני.

מילות מפתח: חוסן, פגיעות, שלומות, דחק, מורל.