משמעות התמיכה בעובדים המטפלים בהורים זקנים בעיני מעבידיהם

המחברים: מירי יעביץ וישראל דורון

 תקציר

מאמר זה מציג מחקר העוסק במשמעות שמעניקים מעבידים לתמיכה הניתנת לעובדים שמטפלים בהוריהם הזקנים. התופעה של בני משפחה עובדים שמטפלים בהורים זקנים היא תופעה נפוצה, שככל הנראה תלך ותתרחב בעתיד בשל הגידול המואץ בתוחלת החיים ובהזדקנות של כלל האוכלוסייה בארץ ובעולם.

המחקר מתבסס על הגישה האיכותנית הפנומנולוגית ועל מדגם הטרוגני שכלל מגוון רחב ככל הניתן של כל סוגי המעבידים האופייניים. במחקר רואיינו 22 מעבידים בארגונים מסוגים וממגזרים שונים: המגזר הפרטי (לצורכי רווח), המגזר הממשלתי-ציבורי והמגזר הפרטי ללא כוונת רווח (מלכ”ר).

התמה המרכזית שעולה מניתוח הממצאים היא שישנה מדיניות כללית במגזרי תעסוקה שונים, המבטאת העדפה של מה שניתן לכנותו “היעדר מדיניות.” זוהי עמדה כללית שלפיה מעבידים מעוניינים שהמדיניות בארגונם כלפי עובדים המטפלים בהורים זקנים תהיה מדיניות בלתי פורמלית. מדובר בהעדפה של מדיניות בלתי כתובה, המבוססת על פתרונות אינדיבידואליים ושאינה מעוגנת בחוקים, בנהלים או בהסדרים כלליים.

לאור ממצאי מחקר זה, ניתן להסיק כי נכון להיום, במידה שהחברה הישראלית מעוניינת לעצב ולעגן מדיניות מסודרת, כוללת וברורה במקומות העבודה ביחס לתמיכה בעובדים שמוטל עליהם נטל הטיפול בהורים זקנים, הרי שלא ניתן לסמוך בעניין זה על יוזמה מצד המעבידים. ארגוני העובדים או המדינה הם שיצטרכו להוביל את השינוי בתחום.