כתב העת גרונטולוגיה וגריאטריה

כל תקצירי המאמרים

משמעות הטיפול בחולה אלצהיימר: תפיסות צאצאים המטפלים בהוריהם והקשר בין משמעות הטיפול לרמת הדיכאון שהם חווים

כותבים: דברת גולדשטיין, פרלה ורנר, מרי מיטלמן וירמיהו הייניק

תקציר:
רקע: בשנים האחרונות, השינויים הדמוגרפיים והטכנולוגיים מלווים בעלייה ניכרת במספר הזקנים בכלל ובמספר הזקנים הסובלים מדמנציה בפרטAlzheimer’s Association, 2007) ). מגמה זו מלווה בעליה במספר בני משפחה המשמשים מטפלים עיקריים בחולי דמנציה.

מטרות: מטרת המחקר הנוכחי היתה לבחון את המושג “משמעות הטיפול” בקרב צאצאים בוגרים המטפלים בהורה שלוקה במחלת אלצהיימר ולבדוק את תרומתו הייחודית של מושג זה לרמת הדיכאון שהם חווים. מודל הלחץ של פרלין ועמיתיו (Pearlin, Mullan, Semple, & Skaff, 1990) שימש מסגרת תיאורטית לנושא הנחקר.

השיטה: נערך ראיון פנים אל פנים למדגם נוחות של 185 צאצאים בוגרים (גיל ממוצע בשנים=53, 75% נשים) המטפלים בהורה החולה במחלת אלצהיימר.

כלי המחקר: משמעות הטיפול הוערכה באמצעות סקלת מציאת משמעות במהלך הטיפול (FMTCS- Finding Meaning Through Caregiving Scale) Farran, Miller, Kaufman,) Donner, & Fogg, 1999). רמת הדיכאון הוערכה באמצעות הגרסה המקוצרת של סולם הדיכאון הגריאטרי (GDS- Geriatric Depression Scale) (Yesavage et al., 1983). עומס הטיפול נבדק באמצעות השאלון המקוצר של זרית (ZBI-SF- Zarit Burden Interview Short Form) (Bedard et al., 2001). הוערכו גם מאפייני המטפל, החולה, המצב הטיפולי ואיכות הקשר בין המטפל לחולה בעבר ובהווה.

ממצאים: נמצא כי משמעות הטיפול כפי שהיא מדווחת על ידי צאצאים בוגרים שמטפלים בהורה הלוקה במחלת אלצהיימר מורכבת מהיבטים חיוביים ושליליים. נמצא קשר חיובי חזק ומובהק מבחינה סטטיסטית בין ההיבט השלילי של משמעות הטיפול לבין דיכאון, כך שככל שתחושת האובדן וחוסר האונים חזקה יותר, כך רמת הדיכאון גבוהה יותר. כמו כן נמצא קשר שלילי חזק ומובהק מבחינה סטטיסטית בין ההיבט החיובי של משמעות הטיפול לבין דיכאון, כך שככל שהמשמעות הזמנית (היומיומית) חזקה יותר, כך רמת הדיכאון נמוכה יותר. נמצא כי משמעות הטיפול מוסיפה 15% לשונות המוסברת מעבר למשתנים הקלאסיים שנבדקים במסגרת מודל הלחץ של פרלין (Pearlin et al., 1990).


סיכום: ממצאי המחקר מראים כי המושג “משמעות הטיפול” (המתייחס להיבטים החיוביים והשליליים של הטיפול) הוא מנבא מרכזי של רמת הדיכאון שחווים מטפלים אלה.