כתב העת גרונטולוגיה וגריאטריה

כל תקצירי המאמרים

מבט רוחני על הזקנה על פי מקורות במקרא ובמסורת היהודית

המחבר: ארנולד רוזין

 תקציר

המסורת היהודית תופסת את גיל הזקנה כשיא הרוחני במהלך החיים, ולא רק כביטוי של ההידרדרות הגופנית והנפשית מחמת תהליך ההזדקנות. מטרת חיי האדם היהודי, על פי מסורת התורה, היא לפתח תכונות רוחניות ומוסריות כפי שנמסרו לעם ישראל מהקדוש ברוך הוא (קב”ה). אף שהתורה והתלמוד מכירים בהידרדרות המתלווה אל תהליך ההזדקנות הביולוגית, הדגש בהתייחסותם לזקנה מושם על מודעותו העצמית של האדם לאופן שבו נתן ביטוי מוחשי למעלות רוחניות אלו במהלך חייו. הוא מצווה לרכוש חוכמה בתחומי המוסר שתוביל אותו להכיר בקדושה שהעניק הקב”ה לעם ישראל. הקדושה הנוגעת באדם הפרטי מתבטאת בעשיית מצוות כחלק מהשקפת עולמו ואורח חייו. כשהוא  מגיע לגיל זקנה ומהרהר בדאגה בעתיד לאחר פטירתו, המסורת היהודית מסייעת לו להתמודד עם חששותיו כשהיא מצביעה על צאצאיו, שקיבלו ממנו את חכמת חיי הרוח שרכש בימי חייו, כדרך להטביע את חותמו בסביבתו ובעולם. הצוואה של אדם זקן לקראת קץ ימיו מיועדת לשמור על זכרו ולהבטיח שיהיה המשך לפעילותו בחייו, באמצעות הדורות הבאים.

בעידן בית המקדש השני התפתח המושג של העולם הבא לאחר המוות, שהיה מושתת על פסוקים בתורה שהתוו את העיקרון של שכר עבור המצוות שאדם עשה בעולם הזה. בעיני המסורת, המאמצים שהקדיש אדם במשך חייו להתקרב לרמה המוסרית המתאימה שהוכתבה על ידי הקב”ה, משקפים את ההכנה הראויה לקראת העולם הבא. כאשר היהודי הזקן מעריך שנהג בדרך הנכונה בעשיית המצוות בעולם הזה, הוא יכול להאמין שבכך הוא מתרחק מהכאב ומהאכזריות של ה”שאול והגיהינום,” ולפיכך יזכה לעבור את הגשר לעולם שכולו טוב.