להט”בים מזדקנים כמטפלים עיקריים בזוגיות חד-מינית

כותבים: שירלי אלון ויעקב בכנר

תקציר:
אנשים שחיים בזוגיות חד-מינית נתונים בסיכון לסבול מקשיים בשלושה מישורים מקבילים: בשל הזוגיות החד-מינית שנתפסת כבלתי קונבנציונלית, בשל מחלה המאיימת על חיי אחד מהם ובשל תהליך ההזדקנות עצמו. על אף נוכחותם ההולכת ומתבלטת של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג’נדרים וביסקסואלים (להט”בים) בחברה, זקנים שחיים בזוגיות חד-מינית עדיין נוטים להצניע את בחירתם הזוגית. מצב זה מונע מהם לעיתים קרובות קבלת טיפול ותמיכה ראויים. מאמר זה סוקר את חוויותיהם של זוגות חד-מיניים מזדקנים, שבהם אחד מבני הזוג משמש מטפל עיקרי בשני. המאמר מתמקד בכמה היבטים בולטים בחוויית הטיפול ובתום הטיפול בבן הזוג המזדקן והחולה: קושי להיחשף ואף הימנעות מחשיפה אישית בפני מספקי שירותי טיפול; בורות, אפליה והנחות מוצא שגויות אודות משמעות הזוגיות; והיעדר לגיטימציה ותמיכה חברתית. במקרים רבים עלולים הזקנים לחוות שכול בנסיבות מורכבות, שכרוכות בתחושת בדידות ובבידוד חברתי. לצד אלו, עולות גם הזדמנויות מאתגרות לחוויה מיטיבה של טיפול. זאת הודות לגיבוש זהות בן/בת הזוג כמטפל עיקרי, להזדמנות “לצאת מן הארון”, גם אם מתוך אילוץ, וכן ללמידה להיעזר בתמיכה מצד הקהילה הגאה, כלומר לאפשר תמיכה סביבתית לא רק ממשפחת המוצא (family of origin), אלא גם ממשפחת הבחירה (family of choice).
בנוסף לאמור לעיל יספק המאמר לאנשי מקצועות הטיפול מידע לגבי מאפייניהם הייחודיים של בני הזוג המזדקנים וצורכיהם הנגזרים ממשימותיו הטיפוליות של בן הזוג המשמש כמטפל עיקרי בחולה. היכרות זו עשויה לשמש כבסיס לגיבוש גישות התערבות ולפיתוח מערכות תמיכה בתחום הבריאות הגופנית והנפשית, החברה, הרווחה והחוק, בהתאם למאפיינים ולצרכים של אוכלוסיית היעד.