לגופו של טופס: על הביורוקרטיה של טיפול במוסד סיעודי

המחברת: קרן מזוז

תקציר:

מטרות המחקר: השימוש והתיעוד בטפסים במסגרת מוסדות סיעודיים הם חלק בלתי נפרד מהטיפול עצמו. מחקר זה בוחן את ההיבט הביורוקרטי של הטיפול באמצעות תיאור אופני התיעוד ומילוי הטפסים על ידי אנשי הצוות וניתוח התוצאות החברתיות. טענתי היא שלטפסים יש תכונה אינהרנטית: הם מתמלאים ומילוים נדרש.
הטפסים מקפלים בתוכם את מגוון הטיפולים שמקבלים הנסעדים בצורה אחידה ועל פי תחומי מדידה שנבחרו מראש. תחומי המדידה בכל טופס מפרקים את הגוף הסיעודי לסדרה של פעולות הניתנות למדידה.

שיטת המחקר: נקודת ההנחה המתודולוגית והתאורטית במחקר זה הנה כי הטופס אינו חפץ דומם, אלא הוא מהווה מרכיב לעצמו באינטראקציה. במהלך המחקר נערכו תצפיות במהלך משמרות העבודה של אנשי הצוות סביב צורות מילוי טפסים ותיעוד. ממצאי התצפיות נותחו בניתוח פרשני המבוסס על גישה פנומנולוגית.

תוצאות: הרישום בטופס על ידי המטפלות הופך משני לפעולה המידית של ניקוי הגוף, ולכן באינטראקציה עם המטפלות, הטופס נעשה אובייקט פסיבי. לעומת זאת, הרישום בטפסים על ידי האחיות הנו ראשוני ובלתי נפרד מהטיפול עצמו. באינטראקציה עם האחיות, הטופס נעשה סובייקט אקטיבי נפעל שדורש מהן את מילויו, השלמתו ובדיקתו.

מסקנות: השימוש בטפסים נראה לכול, ובו בזמן הוא נסתר ואינו נגיש אלא מתוך היררכיית התפקידים במוסד, שנוצרת בהתאם לדרגת החשיבות של הטופס ושל בעל התפקיד שאמור למלאו. ההיררכיה מתבטאת במידת הנגישות של כל בעל תפקיד לטפסים, ולאו דווקא בנגישותו לגוף הנבדק. למרבה האירוניה, אף שהמטפלות נגישות יותר לגוף הנסעד אשר על פיו מתמלאים הטפסים מלכתחילה, תפקידן משני מכיוון שהן אינן נגישות לטפסים. משמע, הטפסים נעשים עליונים לגוף שעל פיו הם מתמלאים מלכתחילה.