זיהוי קשישים הנמצאים בסיכון להתעמרות בידי בני משפחה מטפלים: פיתוח כלי אבחנתי

כותבים: מירי כהן, שרה הלוי-לוין, גאגין רוני, גדעון פרידמן

תקציר

בתי חולים יכולים להוות מקום מרכזי לאיתור קשישים המצויים בסיכון גבוה להתעמרת או הסובלים ממנה ואינם מתלוננים. למרות זאת, חסרים כיום כלים מתאימים לזיהוי קשישים אלו המגיעים לאשפוז בבתי חולים. מטרת המחקר הנוכחי היתה לבחון כלי חדש לזיהוי קשישים בסיכון להתעמרות, שפיתחנו על בסיס רשימת מנבאי  התעללות (Indicators OF abuse – IOA), שחיברו רייס ונחמיאש (1998). וכן, לאפיין קשישים המאושפזים בבתי חולים והמצויים בסיכון להתעמרות או הסובלים מהתעללות בפועל.

במהלך המחקר רואיינו 108 אנשים מאושפזים בני 65+ במרכזים הרפואיים רמב”ם והדסה עין-כרם. כמו כן רואיינו בני-המשפחה המטפלים בהם. הריאיון התבסס על הכלי המורחב שפיתחנו לניבוי התעמרות (Expanded – IOA) . במקביל, המראיינים מילאו שאלון זיהוי סימנים בפועל להתעמרות.

נבדקו ואושרו התוקף והמהימנות של הכלי המורחב.  הכלי הבחין נכון ב-92.7% מהקשישים בעלי סיכוי גבוה להתעמרות, וב-97.9% מהקשישים שאינם סובלים מהתעמרות. נמצא שהמנבאים העיקריים לסיכון להתעמרות הם: בעיות התנהגות, בעיות רגשיותן ובעיות משפחתיות של המטפל. בנוסף, אצל 14 מהקשישים שרואיינו (13.0%) זוהו סימני התעמרות בפועל.  מביניהם, זוהו 4 מקרי הזנחה, 4 מקרים של ניצול כספי, 2 מקרי אלימות גופנית ונפשית, ועוד ארבעה שסבלו ממספר סוגים של התעמרות.

 הכלי שהוצג יכול לשמש כלי מנחה לאנשי מקצוע בתחום הבריאות, לזיהוי קשישים הסובלים בפועל מהתעמרות (ואינם מתלוננים) או הנמצאים בסיכון גבוה לכך. נחוץ מחקר בקנה מידה רחב יותר כדי לבנות פרופיל של קשישים בסיכון ושל בני המשפחה המטפלים.