השפעת מערכת התמיכה הבלתי – פורמלית על הזדקנות מוצלחת של אנשים עם פיגור שיכלי

כותבת: דיצה כהן – לוינסון

תקציר

 מאמר זה בודק את הקשר בין מערכת תמיכה בלתי-פורמלית לבין הזדקנות מוצלחת של אנשים עם פיגור שכלי. המחקר המוצג מבוסס על מדגם שכלל מאה אנשים עם פיגור שכלי, בגילאי חמישים ומעלה, שמוכּרים ל”שירות למען האדם המפגר ומשפחתו” במשרד הרווחה. מרביתם מתגוררים בדיור מוסדי, והשאר בדיור קהילתי  באזור הצפון בישראל.

 במחקר נעשה שימוש בכלים הבאים: 1. שאלון נתונים אישיים ודמוגרפיים; 2. שאלון תפקוד ; 3. שאלון מצב רגשי שהורכב משני סולמות: סולם דימוי עצמי וסולם מצב נפשי.; 4. שאלון מצב בריאות (דיווח עצמי); 5. שאלון שייכות חברתית, קהילתית ומשפחתית;  6 שאלון תמיכה חברתית .

הממצא העיקרי מצביע על קיומו של קשר חיובי בין תמיכה חברתית בלתי-פורמלית לבין הזדקנות מוצלחת. ככל שמערכת התמיכה הבלתי-פורמלית של האדם הסובל מפיגור משמעותית יותר, כך זקנתו מוצלחת יותר. ממצא נוסף בעל משמעות מיוחדת קשור להֶרכבה של מערכת התמיכה הבלתי-פורמלית. הממצא מצביע על כך שהתמיכה המשמעותית הינה התמיכה החברתית מאדם קרוב ומחברים, ולאו דווקא התמיכה מצד המשפחה. זאת  בניגוד למה שנמצא לגבי אוכלוסיית הזקנים ללא פיגור שכלי.