השפעת הגיל על בקרת שיווי – משקל בעמידה: מהמדע לקליניקה

כותבים:  יצחק מלצר, ניסים בנג’ויה ויעקב קפלינסקי

תקציר

ליקויים בשיווי משקל ובהליכה עלולים להעלות את הסיכון לנפילה אצל קשישים, נפילה הינה הגורם העיקרי למוות מתאונות באוכלוסיית הקשישים מעל גיל 80. מטרות המחקר, לבדוק האם הירידה בבקרת שיווי משקל לניארית או מתרחשת בנקודת זמן מסוימת במהלך החיים. כמו כן לבדוק את הקשר בין מדדי שיווי משקל וכוח שרירים בגפיים התחתונות. מטרה נוספת הייתה לדרג את מצבי שיווי-משקל על פי רמת הקושי ולתרגמן לאפליקציות קליניות. המחקר כלל 242 מתנדבים ומתנדבות (טווח גילאים 20-95 שנים), מתוכם 137 “קשישים בריאים” בגיל 65 ומעלה. שיווי משקל נבדק במעבדה לביו-מכניקה במצבי עמידה שונים. כמו כן נבדקו גבולות שיווי המשקל בעמידה זקופה באמצעות פלטת כוח למדידת תנודת מרכז הלחצים. בו זמנית הוקלטה הפעילות החשמלית בשרירי הגפה התחתונה באמצעות מכשיר אלקטרו-מיוגרפיה, כוח השרירים בגפיים התחתונות נבדק באמצעות דינמומטר איזוקינטי.

מתוצאות המחקר עולה כי לקשישים בריאים עליה מובהקת בתנודת מרכז הלחצים בהשוואה לצעירים בכל מצבי העמידה, ההבדל אינו מובהק עד העשור השישי לחיים. בדיקות שיווי משקל אינן מראות על הבדלים בשיווי משקל בין גברים ונשים, מלבד בקבוצת הגיל של 75 ומעלה. נשים בקבוצת גיל זו יציבות יותר בעת עמידה בעיניים עצומות. לעומת זאת גבולות שיווי המשקל אצל נשים נמוכות יותר לעומת גברים כאשר הקשר בין כוח שרירים בגפיים התחתונות ולגבולות שיווי המשקל קשר חזק ומובהק. כמו כן, מנתוני בדיקות אלקטרומיוגרפיה נמצא שבעמידה נדרשת פעילות של מעט מאוד יחידות מוטוריות שרירי הגפיים התחתונות ובקרב קשישים האסטרטגיה להפעלת היחידות המוטוריות שונה מזו של הצעירים. מסקנות המחקר מצביעות על כך שהעלייה בתנודות שיווי המשקל בעמידה באה כפיצוי לירידה בתפקוד המערכות הסנסוריות שעוסקות בשמירת שיווי משקל. השערתנו היא כי באמצעות העלאת תנודות הגוף תהיה הגברה של הקלט התחושתי אך במיוחד מהמערכות הסומטו – סנסוריות.