השמנה בגיל המבוגר

המחבר: פרופ’ יעקב מנצ’ל

תקציר:

בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה בשכיחות ההשמנה, המהווה בעיה קשה שגורמת לסיבוכים רפואיים רציניים ולתחלואה מוגברת. הסיבות השכיחות להשמנה הן נגישות קלה למאכלים עתירי קלוריות וכן ירידה בפעילות הגופנית ובמיוחד בהליכה, ירידה שמשפיעה לרעה על התנועתיות וגורמת לקשיי הליכה ולהפרעה בהפעלת הפרקים והשרירים. כתוצאה מכך, נוצרת גם פגיעה משמעותית בתוחלת  החיים. בשנים האחרונות אנו עדים להופעת השמנה גם בקרב האוכלוסייה המבוגרת. במקביל ניכרת עלייה בשכיחות של מחלות כגון סוכרת, מחלות לב וכלי דם, גידולים, דלקת מפרקים ניוונית (osteoarthritis), יתר לחץ דם, מחלות כיס מרה ועוד.

לפי מדד מסת הגוף (BMI – Body Mass Index), ערך BMI עד 25 נחשב כמשקל תקין. אצל מבוגרים ניתן להגיע עד 30, אם כי זה נחשב משקל יתר. מדד חשוב נוסף להערכת חומרת ההשמנה הוא השמנה באזור הבטן התחתונה. לשם זיהוי השמנה בטנית יש למדוד את היקף המותניים.

ראוי לציין כי אצל האוכלוסייה הבוגרת יש גם לתופעה של ירידה במשקל שיכולה להגיע מתחת ל-20 לערך BMI .  ירידה כזו אצל מבוגרים מצביעה על מחלה קשה או תת-תזונה בשל חוסר אפשרות להשיג ו/או להכין אוכל.

הספרות הרפואית מקדישה לנושא ההשמנה תשומת לב רבה ומתבצעים מחקרים בהיקף רחב בנושא. אחד הסיבוכים בהשמנה הוא מחלת הסוכרת, שבשל שכיחותה הפכה כמעט ל”מגפה”. יש לציין שמחלת הסוכרת שכיחה בארץ יחסית לשאר העולם. כמו כן, הוכח שירידה במשקל משפרת את מצב הסוכרת.

בספרות צוין פרדוקס השמנת היתר (obesity paradox), המתבטא בין השאר בכך שבזמן אשפוז, תוחלת החיים אצל קשישים במשקל יתר דווקא ארוכה יותר. מסתבר שמשקל יתר מהווה מעין מחסן קלורי, ובזמן מחלה קשה יש למצב זה יתרון.