הקשר בין התנסות בזמן מלחמת העולם השנייה וטיפולוגית אַפקט של רווחה סובייקטיבית לבין הסתגלות בזקנה ותמותה

כותבים:  יובל פלגי , דב שמוטקין

תקציר

מטרת המחקר הנוכחי היא לבדוק כיצד טראומת השואה, בשילוב עם רווחה סובייקטיבית אַפקטיבית, מתקשרת לסמני הסתגלות תפקודית ולסיכון התמותה של אוכלוסייה זקנה.  במחקר זה 477 נבדקים שמילאו בשנים 1992-1989 את שאלון ה- CALAS (Cross-Sectional and Longitudinal Aging Study) מתוך מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית המבוגרת בישראל בגילים 94-75. השערת המחקר ניבאה כי נבדקים אשר עברו את טראומת השואה, יפגינו הסתגלות תפקודית טובה יותר כאשר יהיו בעלי תפיסה דיאלקטית-ריאליסטית שתאופיין בשילוב של רגשות חיוביים ושליליים גבוהים. לעומתם, נבדקים אשר חוו חיים שלווים יותר, יפגינו הסתגלות תפקודית טובה יותר כאשר יהיו בעלי תפיסה קוטבית-חיובית המאופיינת בהעדפת הרגשות החיוביים על-פני השליליים.

הממצאים מראים כי בהשוואה לשתי קבוצות ביקורת של מהגרים לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה, ניצולי השואה מתפקדים באופן שמבליט עמידוּת כללית לצד פגיעוּת ספציפית. בדומה להשערה, נבדקים המשלבים אַפקט חיובי גבוה ושלילי נמוך, נמצאו כבעלי תפקוד טוב יותר וסיכון תמותה נמוך יותר, בלי קשר לסוג ההתנסות שלהם במלחמת העולם. בניגוד להשערה, סיכון תמותה נמוך נמצא בקרב ניצולים בעלי אפקט חיובי ואפקט שלילי נמוכים. המחקר משקף את ההשפעות של טראומה קיצונית בגיל צעיר על ההזדקנות המאוחרת, תוך ראייה טיפולוגית דיפרנציאלית של הרווחה הסובייקטיבית כמערכת של התמודדות והסתגלות.