הקשר בין דיווח עצמי של קשישים על התעללות, זיהוי סימני התעללות וסיכון גבוה להתעללות

המחברים: מירי כהן, שרה הלוי-לוין, רוני גאגין, גדעון פרידמן

 תקציר:

מטרת המחקר היתה להעריך ולהשוות שלושה סוגי כלים לזיהוי התעללות בקרב קשישים: שאלות ישירות לשם חשיפת התעללות אם זו קיימת, זיהוי סימנים של התעללות והערכת סיכון גבוה להתעללות.

אוכלוסיית המחקר כללה 730 נבדקים בני 70 ומעלה, צלולים קוגניטיבית, שאושפזו בבתי חולים כלליים, בשנים 2005-2004, והמטפלים העיקריים שלהם. הנבדקים רואיינו בעזרת שאלונים לחשיפה של התעללות באמצעות דיווח עצמי, שאלונים לזיהוי  סימני התעללות ושאלון מנבאים לסיכון גבוה להתעללות.

תוצאות המחקר מראות ש-5.9% מהנבדקים חשפו כי חוו התנהגויות מתעללות, בעוד שלגבי 21.4% זוהו סימני התעללות ו- 32.6% זוהו כנמצאים בסיכון גבוה להתעללות. למעלה מ-70% מהנבדקים שדיווחו על התעללות, זוהו גם כבעלי סימני התעללות וכמצויים בסיכון גבוה להתעללות. מבחני רגרסיה לוגיסטית הראו שנטל סובייקטיבי כבד שחשו המטפלים הגדיל את ההסתברות לדיווח ישיר על התעללות (OR 1.86, 95%CI 1.402.3) סימני התעללות  בפועל (1.86 OR, 1.4-2.3 CI95%) וסיכון גבוה להתעללות (1.55 OR, 1.27-1.88 95% CI); נטל אובייקטיבי רב על מטפלים ניבא זיהוי סימני התעללות בפועל (1.88 OR, 1.70-2.37 95%CI).

מסקנות המחקר הן ששימוש בשלושת כלי ההערכה, תשאול ישיר, זיהוי סימני התעללות וזיהוי סיכון להתעללות, נחוץ לאיתור מיטבי של התעללות, כאשר בדיקת סיכון גבוה להתעללות הוכחה כשיטה יעילה במקרים של היעדר דיווח מצד הנבדקים והיעדר סימני התעללות הניתנים לזיהוי על ידי אנשי מקצוע. המחקר מראה שאשפוז מספק הזדמנות מצוינת לזיהוי קשישים הנתונים בסיכון להתעללות.