הערכת כשירותם של הזקנים והמטפלים בהם

כותבת:ליאורה בר טור

תקציר

מאמר זה מציע עקרונות לבחינת הכשירות בטיפול בזקנים. ההצעה היא לבחון שלושה מרכיבים של הכשירות בטיפול: כשירות הזקנים, כשירות המטפלים המקצועיים וכשירות בני-המשפחה המטפלים בהורים הזקנים.

המרכיב הראשון בבחינת הכשירות הוא הכשירות הפסיכולוגית של האדם הזקן לקבל החלטות ולנהל את חייו באופן עצמאי. הערכת הכשירות של המטופל יכולה להיקבע לפי מידת הבריאות הנפשית שלו. זו מתבטאת ביכולת שיפוט ובוחן מציאות תקינים, המאפשרים לו להמשיך לנהל את חייו באופן עצמאי. אם מצבו הגופני ירוד ומוגבל ביותר אך מצבו הנפשי תקין, הוא כשיר וזכאי להחליט על סוג הטיפול או העזרה שיקבל, על מסגרת הטיפול ועל האדם המתאים לטפל בו.

המרכיב השני הוא הכשירות המקצועית והרגשית של המטפלים בזקנים. זו מתבטאת בידע, בניסיון וביכולת ליצור קשר עם המטופל. מרכיב זה חשוב ביותר, מאחר שהוא קובע במידה רבה את אמינותה של ההערכה שנעשתה על-ידי המטפל לגבי מצבו של הזקן, כמו גם את איכות הטיפול שהוא יקבל.

המרכיב השלישי הוא הכשירות הרגשית של בני-המשפחה המשמשים כמטפלים העיקריים. זו מתבטאת במידת הבשלות הפיליאלית. מאחר שרוב הזקנים חיים בקהילה ובזקנה המאוחרת הופכים תלויים יותר ויותר במשפחה, יש חשיבות רבה לכשירות של בני-המשפחה שהם המטפלים העיקריים לטפל ולתמוך בבני-זוג או בהורים הזקנים.

המטפל המקצועי, שתפקידו לספק הערכה והמלצה לגבי הטיפול בזקן, נדרש לפיכך לבחון באופן מעמיק את שלושת המרכיבים הנדונים: הכשירות של המטופל הזקן, הכשירות של  הצוות המטפל  והכשירות של בני-המשפחה, במידה שהם המטפלים העיקריים.