הסקר הארצי הראשון בתחום התעללות בזקנים והזנחתם, כמסד נתונים וכמנוף לשינוי

המחברים: אריאלה לבנשטיין, צבי איזיקוביץ, טובה בנד וינטרשטיין וגיא אנוש

תקציר:

מאמר זה דן בממצאי הסקר הארצי הראשון לגבי התעללות בזקנים והזנחתם, שנערך בישראל במהלך השנים 2004-2003 (במימון אשל – האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל  והמוסד לביטוח לאומי). מטרות הסקר היו: לבחון את שכיחותן וחומרתן של צורות התעללות והזנחה מנקודת מבטם של הקורבנות, לבחון קשרים וגורמים המנבאים התעללות והזנחה ולפתח פרופיל של זקנים בסיכון. הנתונים נאספו באמצעות ראיונות אישיים, פנים אל פנים, ממדגם ארצי מייצג של אזרחים בני 65+ המתגוררים בערים, תוך שימוש בדגימת אשכולות. המדגם הורכב  מ-392 גברים ו-650 נשים, 89% מהם יהודים ו-11% לא יהודים. לצורך המחקר פותח שאלון שכלל נתונים סוציו-דמוגרפיים, מצב בריאות ותפקוד יומיומי, תחושת ביטחון ומעגלי התייחסות לבחינת שבעה סוגי התעללות: גופנית, מינית, רגשית, מילולית, הגבלת חופש, ניצול כלכלי והזנחה. הממצאים מראים כי 18.4% מהמשיבים נחשפו לסוג אחד לפחות של התעללות במהלך שנים-עשר החודשים שקדמו לראיון. סוג ההתעללות הנפוץ ביותר היה התעללות מילולית, ואחריה ניצול כלכלי. שיעור ההתעללות היה זהה בקרב האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית. נשים היו חשופות יותר להתעללות גופנית ונשים ערביות נמצאו כפגיעות ביותר. התעללות גופנית, מינית, רגשית, מילולית, הגבלת חופש וניצול כלכלי הופיעו בעיקר בין בני זוג. עם זאת, שיעורי ההתעללות הגופנית והמינית והגבלת החופש היו נמוכים מאד באופן יחסי. ניצול כלכלי נגרם בעיקר על ידי ילדים בוגרים. בני זוג מתעללים היו לרוב חולים במחלות כרוניות עם בעיות גופניות ומנטליות. ילדים מתעללים היו לרוב מובטלים עם מגוון של בעיות בריאותיות ומנטליות, לעיתים קרובות בהליכי גירושין או פרידה, ונטו יותר לגור עם קורבנות ההתעללות. הזנחה בסיפוק צרכים ראשוניים נמצאה בקרב כ-20% מאוכלוסיית המדגם, ביחס לשלושת החודשים שקדמו לראיון. שיעורי ההתעללות וההזנחה עשויים להיות קשורים לכך שהזקנים נוטים להימנע מבקשת עזרה או משיתוף משפחותיהם בצורך בעזרה כדי לספק את צורכיהם השונים. כאשר הקורבנות חיפשו עזרה, הם פנו בעיקר אל שירותי הבריאות. הממצאים עולים בקנה אחד עם התפיסה שתופעת ההתעללות בזקנים והזנחתם היא בעיה חברתית בחברה הישראלית, שיש להתייחס אליה באמצעות העלאת המודעות,  פיתוח מדיניות ושירותים וקיום דיון ציבורי.