המטפל הפצוע: בניית היכולת שלנו להתכווננות אמפתית

המחבר: מיכאל  שולץ

תקציר:

כולנו פצועים, בדרך זו או אחרת. כולנו חווינו את קשת הרגשות האנושיים, החל מעצב ופחד וכלה בכעס ושמחה. כל החוויות הללו, כולל אלו שהיינו מעדיפים להימנע מהן, מכילות פוטנציאל אדיר ליכולות הטיפול שלנו. כאשר אנו מקבלים את הרגשות הללו ומעבדים אותם כראוי לתוך תחושת העצמי שלנו, הם הופכים לדבר המאפשר לנו להראות למטופלים ששמענו והבנו את החוויה הרגשית שהם חווים. ה”התחברות” מבוססת הניסיון הזו, או ההתכווננות האמפתית, מכילה כשלעצמה ערך טיפולי, בנוסף לתרומתה לחיזוק מערכת היחסים בין המטפל למטופל.

מגוון מסורות, החל מהקנטאור המיתולוגי היווני כירון (Chiron) וכלה בישו, תיארו בהרחבה את התפקיד המכריע של היותך פצוע כאמצעי שמאפשר ריפוי לאחר. בעזרת שימוש בשני סיפורים מהמסורת היהודית, על המשיח בשער רומא (תלמוד בבלי סנהדרין צח עמוד א) ועל רבי יוחנן המטפל הפצוע (תלמוד בבלי ברכות ה עמוד ב), נרחיב על הדרכים והמגבלות של ניצול ניסיון החיים המאתגר של האחד כדי להיטיב להזדהות עם כאבו של האחר. היכולת להיות מטפל פצוע, ככל שהדבר עלול להיראות קשה, עשויה להיות הדרך הטובה ביותר, במילות סיפורו של רבי יוחנן, להקרין אור לתוך ה”בית החשוך” של המחלה.

hhttps://www.gerontology.org.il/wp-content/uploads/2014/05/מאמר-2-2.pdf