הגישה ההוליסטית לטיפול: חמלה כאן ועכשיו

המחברות: מלכה עמיר מנדלבאום ועתר מילוא

תקציר:

מאמר זה עוסק בגישה ההוליסטית לטיפול בזקן הסיעודי המוגבל, שבבסיסה עומדת החמלה. תפיסת החמלה מורכבת מכמה היבטים, הקשורים למרכיבי האישיות של המטפל והזקן גם יחד. מטרת המאמר הנוכחי לבחון את ייחודה של דרך טיפול זו, על מאפינייה השונים, ולהציג כמה קווים מנחים מעבודתנו בשטח. בנוסף לכך עוסק מאמר זה בנושא שחיקה בקרב מטפלים בעבודה עם קשישים סיעודיים ומציע כמה אסטרטגיות למניעתה.

תהליך העבודה בטיפול ההוליסטי בקרב קשישים סיעודיים מחייב זיהוי נכון של המצב העכשווי של כל מטופל ומטופל, כולל אבחון יכולות גופניות, קוגניטיביות ונפשיות. תהליך זה מצריך התאמת התערבות רלוונטית מצד המטפל ומתן מינון נכון של חמלה על רכיביה השונים. נראה כי חמלה במסגרת הטיפול בקשישים סיעודיים ניכרת בכמה מאפיינים: על המטפל להכיר את ההיסטוריה האישית של המטופל. בנוסף לכך, על המטפל לחשוף את היכולות הקיימות במטופלים. יש להכיר את יכולותיו הקוגניטיביות והפיזיות של המטופל כדי להתאים לו את תחומי העניין ואת אופי הפעילות. מאפיין נוסף הנגזר מגישה זו הוא השראת אנרגיה חיובית מהמטפל אל מטופלים בעלי רמת אנרגיה נמוכה, ככלי לעוררות ולעשייה. על הפעילות להיות רב-חושית כדי לחדד את החושים, להגביר את יכולת השימוש בהם וליצור אמון מחודש בהם בקרב המטופלים.כמו כן, על המטפל ליצור אווירה מכילה, מכבדת, ששוררים בה הומור, חברותא והנאה לצד יחס אישי הרואה בכל פרט את ייחודו. כדי לממש מאפיינים טיפוליים אלה, יש לבחור בפעילויות שכוללות היבטים קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים. כמטפלים יש להגיע לתודעה בה החמלה היא העיקר, והסבלנות והסובלנות הן הגורמים העומדים בבסיסה.

https://www.gerontology.org.il/wp-content/uploads/2014/05/מאמר-8.pdf