כתב העת גרונטולוגיה וגריאטריה

כל תקצירי המאמרים

גורמים פסיכו-חברתיים להתעמרות בקשישים במוסדות לטיפול ממושך בישראל

המחברים: מירב בן נתן, אריאלה לבנשטיין וצבי איזיקוביץ

תקציר: 

מטרת המחקר: לבחון ולנתח את המשתנים המרכזיים המשפיעים על הפגנת התנהגות מתעמרת נגד קשישים באשפוז מוסדי ממושך, ולבדוק האם באמצעות השילוב של שתי מסגרות תיאורטיות – המודל המושגי לניבוי הגורמים להתעמרות בקשישים במוסדות שפיתח פילמר (Pillemer, 1988) ותיאוריית הפעולה המחושבת (Reasoned Action) שפיתחו אייזן ופישביין (Ajzen & Fishbein, 1980) אפשר לנבא התנהגות מתעמרת מצד איש צוות.

   אוכלוסיית המחקר וכלי המחקר: הופצו שאלונים מובנים בקרב 510 אנשי צוות ו-24 מנהלים העובדים ב-24 מוסדות לטיפול ממושך בקשישים, ובנוסף נאספו מכל מוסד נתונים על מאפייניו.

 ממצאים: יותר ממחצית אנשי הצוות במדגם דיווחו על פגיעה בקשישים תוך הפעלת אחד או יותר מסוגי ההתעמרות במהלך השנה האחרונה. הממצאים מראים ששיעור גילויי ההתעמרות לסוגיה שדווחו עמד על 513 מקרים. כשני שלישים מגילויי ההתעמרות הם הזנחה. כ-70% מהנבדקים דיווחו על נוכחות באירוע/ים שבהם פגע איש צוות אחר בקשיש במוסד, כאשר במצבים אלה התעללות נפשית והזנחה נפשית הן הצורות הנפוצות של ביטויי ההתעמרות.

      מניתוח השערות המחקר עולה שמאפייני המטפל, בעיקר מידת השחיקה בעבודה, ומאפייני המטופל, בדגש על מצבו הקוגניטיבי (דמנציה), משפיעים על הסיכוי לפגיעה שתתבטא באלימות גופנית ובהתעללות נפשית; ואילו מאפייני המוסד, בעיקר מדד תחלופת הצוות, ומאפייני המטפל – רמת תשישותו הרגשית – משפיעים על האפשרות להזנחה גופנית והזנחה נפשית. לבסוף, מצבו הקוגניטיבי של המטופל הינו המשתנה המשמעותי ביותר המשפיע  על מספר גילויי ההתעמרות לסוגיהם.

     מסקנות והמלצות: לממצאי המחקר תרומות תיאורטיות ויישומיות נרחבות. זהו מחקר ראשוני בארץ לחקר התופעה של התעללות במסגרות מוסדיות. בנוסף המחקר מבנה מודל מורחב ומשופר לחקר התנהגויות של התעמרות בקשישים במסגרות לטיפול ממושך, מודל שעשוי לסייע בתכנון מדיניות בריאות למניעת התופעה ולהתמודדות עימה.