גורמים המנבאים חרדת מוות ומיתה בקרב זקנים בישראל

המחברים: פנינה (פיצי) רון

תקציר:

רקע. המוות הוא נושא שמעסיק בני-אדם בקבוצות גיל שונות, ונראה כי בגיל הזיקנה שכיחות ההתעסקות בנושא המוות גדלה. הקרבה למוות עשויה ליצור חרדות הן סביב נושא החידלון והן סביב נושא תהליך המיתה. המחקר בדק הבדלים ברמות חרדת המוות והמיתה בין זקנים, גברים ונשים, המתגוררים בקהילה ובמסגרות מוסדיות.

השיטה. השערות המחקר עסקו בקשר שבין משתנים דמוגרפיים, משתנים תוך-אישיים ומשתנים בין-אישיים לבין המשתנים חרדת מוות ומיתה. אוכלוסיית המחקר כללה 217 זקנים, מתוכם 119 מתגוררים בקהילה ו-98 במוסדות (כ-65% מהנדגמים בקהילה היו נשים והשאר גברים; מהשוהים במוסדות היוו הנשים 72%, והשאר היו גברים). כל הנבדקים היו יהודים, דוברי עברית, ורואיינו פנים אל פנים בראיון שארך 25 דקות בממוצע.

ממצאים. ממצאי המחקר העיקריים מצביעים על קורלציה שלילית, מובהקת וגבוהה בין משתנים תוך-אישיים (תחושת שליטה בחיים ודימוי עצמי) לבין חרדות המוות והמיתה. לא נמצאו הבדלים ברמות חרדת המוות והמיתה בין גברים לנשים וכך גם לגבי סגנונות המגורים השונים.

מסקנות. מומלץ להמשיך לבחון במדגמים נוספים את המושגים חרדת מוות, חרדת מיתה, תוך שימוש בתיאוריות ההתפתחות בשלבים או תיאוריות אחרות הנוגעות למבנה האישיות.