כתב העת גרונטולוגיה וגריאטריה

כל תקצירי המאמרים

איזון בין דאגה לעצמי ודאגה לאחר: השלכות לעבודה טיפולית עם בני משפחה לאנשים עם מחלת האלצהיימר

מחברים: אלינער פרדס ורמי טולמץ’

החוג לפסיכולוגיה, המרכז הבינתחומי הרצליה

המאמר דן באתגרים הניצבים בפני בני משפחה לאנשים חולים באלצהיימר, תוך התמקדות בתהליכים העשויים לקדם את יכולתם לאזן לאורך זמן בין דאגה לצורכי החולה ודאגה לעצמם.

לבן המשפחה, ובפרט למי שמשמש כמטפל העיקרי, יש (לפחות) שני אנשים שאליהם הוא חייב להתייחס: האדם הסובל מאלצהיימר והוא עצמו. לכן, משימתו של בן המשפחה, המשמש כמטפל העיקרי, היא להצליח לצעוד במעין נתיב צר וחלקלק במיוחד, תוך שהוא מישיר מבט לעבר יקירו וסבלו, אך גם כלפי עצמו וכלפי אחרים בסביבתו. נבקש להדגים כיצד מפרספקטיבה אינטר-סובייקטיבית, המכירה ביכולתו של הפרט להתייחס לעצמו ולזולתו הן כסובייקטים והן כאובייקטים, ניתן להבחין בין סוגים שונים של דאגה אכפתית. הבחנה זו עשויה לתרום לאנשי מקצוע המלווים את בני המשפחה ולסייע להם בהכלת המתח הבלתי נמנע בין מגוון הצרכים של האדם החולה, של בן המשפחה המטפל ושל יתר בני המשפחה.

החמלה, אחד הביטויים המאתגרים של אכפתיות, רלוונטית במיוחד למפגש הפסיכותרפויטי עם בן המשפחה המטפל. חמלה מאוזנת מתבטאת ביכולת לאזן בין דאגה לעצמי ודאגה לאחר ולנוע בגמישות ממצב של התייחסות לאדם החולה אל התייחסות לעצמי וחוזר חלילה. לעומת זאת, במצבים של חוסר איזון נחסם המרחב לתנועה זו. במאמר נדון באתגרים שבעבודה הטיפולית במפגש עם בן המשפחה המטפל בבן זוג או בהורה הסובל מאלצהיימר, תוך שהוא “שוכח” את עצמו ומזניח את צרכיו, רגשותיו ומשאלותיו. מתח זה מעמיד במבחן קשה את מאגרי ההתמודדות הפנימיים והחיצוניים של כל המעורבים, אך יכול גם להיות מנוע להעמקת הקשר, להתחדשות ולצמיחה. נסכם בהמלצות מעשיות לטיפוח חמלה מאוזנת ברמה של הפרט, המשפחה והחברה.