אחרית החיים בראי מגדרי: סיפוריהן של שלוש נשים מבוגרות המאובחנות כחולות דמנציה

המחברת: מרב גלבוע

תקציר:

המאמר עוסק בהיבטים מגדריים של שליטה ודיכוי המופעלים כלפי נשים שמאובחנות כסובלות מדמנציה. נשים מודרות אלו, המצויות בשולי החברה המערבית, מוצאות את עצמן גם בשולי העניין של המחקר האנתרופולוגי והחברתי שממעט לעסוק בהן ובחוויית הזקנה הנשית הפגיעה הזו. המאמר הנו ניסיון להבין את עולמן של שלוש נשים כאלה, להדהד את קולן הייחודי ולהעניק לו ביטוי.

החקירה האתנוגרפית התמקדה בתהליכי קבלת ההחלטה לגבי העברתן של הנשים מביתן לבית אבות, ונערכה באמצעות ראיונות עם בני המשפחה שקיבלו את ההחלטה, האזנה לנשים עצמן ושיחות עמן, וכן הבחנות של “חוקרת משתתפת” במרכז יום טיפולי ובבית האבות עצמו. שלוש תמות עיקריות עלו מדבריהם של בני המשפחה: הגדרתן של הנשים כ”תשושות” והצורך לשלוט בהן על רקע הגדרה זו; סיום תפקידן הנשי החברתי של הנשים והדרתן בעקבות זאת; והקושי התרבותי לראות נשים כ”בודדות”. קולן השבור של הנשים חותר תחת הגדרות משטיחות אלו ומתנגד להגדרה, לסימון ולשליטה על חייהן וגופן. הן מספרות סיפור אלטרנטיבי ומוצאות לעצמן סדקים במציאות הכפויה אשר דרכם באה לידי ביטוי זהותן האינדיבידואלית המורכבת, המגוונת, הרב-ממדית והמשתנה. התשישות משמשת אותן לעתים כדי להשיג שליטה בחייהן. הן מגדירות מחדש את זהותן הנשית באופן ייחודי ופרטי והן שומרות בקנאות על האוטונומיה והפרטיות שלהן בתוך מערכות יחסים. ההקשבה לקולן האינדיבידואלי של הנשים מדגישה את מידת ההשטחה וההשתקה שלהן מצד החברה והממסד שרואים בהן דמויות חד-ממדיות, שקופות והומוגניות.