אבחון מוקדם של מחלת אלצהיימר ושימוש בביו-מרקרים: השקפותיהם של מומחים ישראלים בתחום
כותבים: נטלי אוליצה, פרלה ורנר, דפנה שפט, אילא קרמל-שיפמן
תקציר
רקע: בשנים האחרונות, המחקר בתחום מחלת האלצהיימר מתמקד בחיפוש אחר דרכים לאבחון המחלה בשלביה המוקדמים, וזאת כדי להפחית את השפעותיה השליליות של המחלה ברמה האישית, המשפחתית והחברתית. חלק מן האמצעים לגילוי מוקדם של המחלה הם סמנים ביולוגים (ביו-מרקרים), והשימוש בהם תלוי בדעותיהם של המומחים בתחום. מטרת המחקר, המתואר במאמר זה, הייתה לבחון את השקפותיהם של אנשי מקצוע מובילים ושל מקבלי החלטות בתחום לאבחון המוקדם והטיפול במחלת האלצהיימר באמצעות שימוש בסמנים ביולוגיים.
שיטה: המחקר נערך בגישה איכותנית, באמצעות ראיונות מובנים למחצה ודיון בקבוצת מיקוד עם 14 בעלי עניין בתחום.
ממצאים: בניתוח התמטי עלו שתי תמות מרכזיות: תפיסות בנוגע לאבחון המחלה בשלב הפרודרומלי (המאופיין בירידה קוגניטיבית קלה) ותפיסות בנוגע לאבחון בשלב הפרה-קליני (המאופיין בתפקוד קוגניטיבי תקין על אף סממנים פתולוגיים במוח) באמצעות ביו-מרקרים.
הממצאים מצביעים על דעות מורכבות ולא חד-משמעיות. המשתתפים תיארו מגוון רחב של יתרונות באבחון המוקדם בשלב הפרודרומלי לפרט המאובחן, לבני משפחתו ולמערכת. עם זאת תוארו גם חסרונותיו של האבחון המוקדם, והבולט שבהם הוא היעדר ריפוי או טיפול יעיל. התייחסותם של המשתתפים לשימוש בביו-מרקרים למטרת אבחון מוקדם בשלב פרה-קליני הייתה קצרה ועל פי רוב שלילית. במיוחד בלטה בה ההפרדה בין שימוש למטרות קליניות לבין שימוש למטרות מחקר.
המאמר דן במורכבות, באמביוולנטיות ובמתחים שבבסיס תפיסותיהם של המומחים בנוגע לאבחון מוקדם של מחלת אלצהיימר בישראל.