מאמר זה דן בממצאי הסקר הארצי הראשון לגבי התעללות בזקנים והזנחתם, שנערך בישראל במהלך השנים 2004-2003 (במימון אשל – האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל  והמוסד לביטוח לאומי). מטרות הסקר היו: לבחון את שכיחותן וחומרתן של צורות התעללות והזנחה מנקודת מבטם של הקורבנות, לבחון קשרים וגורמים המנבאים התעללות והזנחה ולפתח פרופיל של זקנים בסיכון. הנתונים נאספו באמצעות ראיונות אישיים, פנים אל פנים, ממדגם ארצי מייצג של אזרחים בני 65+ המתגוררים בערים, תוך שימוש בדגימת אשכולות. המדגם הורכב  מ-392 גברים ו-650 נשים, 89% מהם יהודים ו-11% לא יהודים. לצורך המחקר פותח שאלון שכלל נתונים סוציו-דמוגרפיים, מצב בריאות ותפקוד יומיומי, תחושת ביטחון ומעגלי התייחסות לבחינת שבעה סוגי התעללות: גופנית, מינית, רגשית, מילולית, הגבלת חופש, ניצול כלכלי והזנחה. הממצאים מראים כי 18.4% מהמשיבים נחשפו לסוג אחד לפחות של התעללות במהלך שנים-עשר החודשים שקדמו לראיון. סוג ההתעללות הנפוץ ביותר היה התעללות מילולית, ואחריה ניצול כלכלי. שיעור ההתעללות היה זהה בקרב האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית. נשים היו חשופות יותר להתעללות גופנית ונשים ערביות נמצאו כפגיעות ביותר. התעללות גופנית, מינית, רגשית, מילולית, הגבלת חופש וניצול כלכלי הופיעו בעיקר בין בני זוג. עם זאת, שיעורי ההתעללות הגופנית והמינית והגבלת החופש היו נמוכים מאד באופן יחסי. ניצול כלכלי נגרם בעיקר על ידי ילדים בוגרים. בני זוג מתעללים היו לרוב חולים במחלות כרוניות עם בעיות גופניות ומנטליות. ילדים מתעללים היו לרוב מובטלים עם מגוון של בעיות בריאותיות ומנטליות, לעיתים קרובות בהליכי גירושין או פרידה, ונטו יותר לגור עם קורבנות ההתעללות. הזנחה בסיפוק צרכים ראשוניים נמצאה בקרב כ-20% מאוכלוסיית המדגם, ביחס לשלושת החודשים שקדמו לראיון. שיעורי ההתעללות וההזנחה עשויים להיות קשורים לכך שהזקנים נוטים להימנע מבקשת עזרה או משיתוף משפחותיהם בצורך בעזרה כדי לספק את צורכיהם השונים. כאשר הקורבנות חיפשו עזרה, הם פנו בעיקר אל שירותי הבריאות. הממצאים עולים בקנה אחד עם התפיסה שתופעת ההתעללות בזקנים והזנחתם היא בעיה חברתית בחברה הישראלית, שיש להתייחס אליה באמצעות העלאת המודעות,  פיתוח מדיניות ושירותים וקיום דיון ציבורי.

מטרת המחקר היתה להעריך ולהשוות שלושה סוגי כלים לזיהוי התעללות בקרב קשישים: שאלות ישירות לשם חשיפת התעללות אם זו קיימת, זיהוי סימנים של התעללות והערכת סיכון גבוה להתעללות.

אוכלוסיית המחקר כללה 730 נבדקים בני 70 ומעלה, צלולים קוגניטיבית, שאושפזו בבתי חולים כלליים, בשנים 2005-2004, והמטפלים העיקריים שלהם. הנבדקים רואיינו בעזרת שאלונים לחשיפה של התעללות באמצעות דיווח עצמי, שאלונים לזיהוי  סימני התעללות ושאלון מנבאים לסיכון גבוה להתעללות.

תוצאות המחקר מראות ש-5.9% מהנבדקים חשפו כי חוו התנהגויות מתעללות, בעוד שלגבי 21.4% זוהו סימני התעללות ו- 32.6% זוהו כנמצאים בסיכון גבוה להתעללות. למעלה מ-70% מהנבדקים שדיווחו על התעללות, זוהו גם כבעלי סימני התעללות וכמצויים בסיכון גבוה להתעללות. מבחני רגרסיה לוגיסטית הראו שנטל סובייקטיבי כבד שחשו המטפלים הגדיל את ההסתברות לדיווח ישיר על התעללות (OR 1.86, 95%CI 1.402.3) סימני התעללות  בפועל (1.86 OR, 1.4-2.3 CI95%) וסיכון גבוה להתעללות (1.55 OR, 1.27-1.88 95% CI); נטל אובייקטיבי רב על מטפלים ניבא זיהוי סימני התעללות בפועל (1.88 OR, 1.70-2.37 95%CI).

מסקנות המחקר הן ששימוש בשלושת כלי ההערכה, תשאול ישיר, זיהוי סימני התעללות וזיהוי סיכון להתעללות, נחוץ לאיתור מיטבי של התעללות, כאשר בדיקת סיכון גבוה להתעללות הוכחה כשיטה יעילה במקרים של היעדר דיווח מצד הנבדקים והיעדר סימני התעללות הניתנים לזיהוי על ידי אנשי מקצוע. המחקר מראה שאשפוז מספק הזדמנות מצוינת לזיהוי קשישים הנתונים בסיכון להתעללות.

ניצול כלכלי של זקנים הינו אחד המרכיבים המרכזיים בתופעת ההתעללות בזקנים והזנחתם. במציאות לובשת תופעת הניצול הכלכלי פנים רבות וכוללת קשת מגוונת של אירועים ופעולות, החל מהפעלת לחץ על זקנים לשנות את צוואתם, וכלה בהשתלטות בדרכי עורמה על חשבון הבנק שלהם וריקונו.

תופעת הניצול הכלכלי מציבה אתגר לא פשוט למערכת החוק והמשפט בישראל. השאלה כיצד להתמודד ביעילות עם התופעה תוך שימוש בכלים משפטיים, אינה פשוטה כלל ועיקר. במסגרת רחבה זו, מטרת המאמר הנוכחי הינה לנתח את המצב המשפטי הקיים בישראל ולנסות לענות על השאלה העקרונית הבאה: האם ראוי להטיל חובה חוקית על פקידי בנק לדווח למשטרה או לפקידי סעד במקרים שבהם הם חושדים כי לקוח זקן הינו קורבן של ניצול כלכלי?

כפי שמתואר במאמר, השאלה מעלה סוגיות ערכיות ואתיות הנוגעות לדילמה בין הרצון להגן על זקנים מחד גיסא, והרצון להימנע מליפול למלכודת הגילנות ולשמור על האוטונומיה והכבוד העצמי של הזקנים מאידך גיסא.

בסוף הניתוח, המאמר מציע פתרון שאמור לשקף איזון בין האינטרסים והערכים המנוגדים בתחום זה, ולתת מענה טוב יותר להגנה החוקית מפני ניצול כלכלי מזה שקיים כיום במשפט הישראלי. 

       מטרת המחקר: לבחון ולנתח את המשתנים המרכזיים המשפיעים על הפגנת התנהגות מתעמרת נגד קשישים באשפוז מוסדי ממושך, ולבדוק האם באמצעות השילוב של שתי מסגרות תיאורטיות – המודל המושגי לניבוי הגורמים להתעמרות בקשישים במוסדות שפיתח פילמר (Pillemer, 1988) ותיאוריית הפעולה המחושבת (Reasoned Action) שפיתחו אייזן ופישביין (Ajzen & Fishbein, 1980) אפשר לנבא התנהגות מתעמרת מצד איש צוות. 

   אוכלוסיית המחקר וכלי המחקר: הופצו שאלונים מובנים בקרב 510 אנשי צוות ו-24 מנהלים העובדים ב-24 מוסדות לטיפול ממושך בקשישים, ובנוסף נאספו מכל מוסד נתונים על מאפייניו.      

      ממצאים: יותר ממחצית אנשי הצוות במדגם דיווחו על פגיעה בקשישים תוך הפעלת אחד או יותר מסוגי ההתעמרות במהלך השנה האחרונה. הממצאים מראים ששיעור גילויי ההתעמרות לסוגיה שדווחו עמד על 513 מקרים. כשני שלישים מגילויי ההתעמרות הם הזנחה. כ-70% מהנבדקים דיווחו על נוכחות באירוע/ים שבהם פגע איש צוות אחר בקשיש במוסד, כאשר במצבים אלה התעללות נפשית והזנחה נפשית הן הצורות הנפוצות של ביטויי ההתעמרות. 

      מניתוח השערות המחקר עולה שמאפייני המטפל, בעיקר מידת השחיקה בעבודה, ומאפייני המטופל, בדגש על מצבו הקוגניטיבי (דמנציה), משפיעים על הסיכוי לפגיעה שתתבטא באלימות גופנית ובהתעללות נפשית; ואילו מאפייני המוסד, בעיקר מדד תחלופת הצוות, ומאפייני המטפל – רמת תשישותו הרגשית – משפיעים על האפשרות להזנחה גופנית והזנחה נפשית. לבסוף, מצבו הקוגניטיבי של המטופל הינו המשתנה המשמעותי ביותר המשפיע  על מספר גילויי ההתעמרות לסוגיהם.

     מסקנות והמלצות: לממצאי המחקר תרומות תיאורטיות ויישומיות נרחבות. זהו מחקר ראשוני בארץ לחקר התופעה של התעללות במסגרות מוסדיות. בנוסף המחקר מבנה מודל מורחב ומשופר לחקר התנהגויות של התעמרות בקשישים במסגרות לטיפול ממושך, מודל שעשוי לסייע בתכנון מדיניות בריאות למניעת התופעה ולהתמודדות עימה.

 מטרת המחקר:  מטרות מחקר זה הן לתאר ולנתח את החוויה של חיים בכלל והזדקנות בפרט של בני זוג בצל אלימות אינטימית לאורך שנים. כיצד האלימות התפתחה והשתרשה? איך הגיל והאלימות פועלים ומשתנים במהלך השנים ומשפיעים על הזוגיות?

השיטה: מחקר איכותני המבוסס על הפרספקטיבה הפנומנולוגית המתמקדת ב"חוויה החיה" של בני זוג שחיו מרבית חייהם בתוך מערך יחסים אינטימי אלים. המדגם כלל 30 משתתפים (15 גברים ו-15 נשים) שרואיינו בראיונות עומק חצי מובנים.

ממצאים: ניתוח תוכן של הראיונות העלה ארבעה דפוסי זוגיות של חיים באלימות לאורך השנים: 1.  קשר זוגי כקרע בלתי ניתן לאיחוי; 2. חוויית פסוודו-זוגיות המושתתת על בסיס ערכי משותף בתוך האלימות; 3. זוגיות אמביוולנטית המועצמת בזיקנה;  4. קשר זוגי נעדר הדדיות.

המאמר דן בדפוסים אלה ובהשלכותיהם לפרקטיקה.

תקציר:

המטרה: מחקר זה בוחן את תגובותיו הרגשיות של הציבור הרחב כלפי מתעלל היפותטי שפוגע באשה זקנה.

מתודולוגיה: המחקר התבצע באמצעות ראיונות פנים אל פנים עם 168 מבוגרים (גיל ממוצע 60) תוך שימוש במתודולוגיית תיאור מקרה .Vignette  הוצג תיאור מקרה של אשה זקנה שכביכול עוברת התעללות. נעשה שימוש בשני תיאורי מקרה: באחד האשה תוארה כסובלת ממחלת אלצהיימר, ובשני כסובלת מאוסטיאופורוזיס (הידלדלות העצם).

ממצאים:  רוב המרואיינים ציינו שלדעתם בעלה של האשה שעברה את ההתעללות היה זה שהתעלל בה. המתעלל ההיפותטי הפיק תגובות חיוביות יותר מאשר שליליות, במיוחד כאשר הוצג בפני המרואיינים תיאור המקרה של מחלת אלצהיימר. רגשות חיוביים או שליליים כלפי האדם המתעלל היו קשורים לסוג המחלה וגם למידת הרגשות המדווחים כלפי אותה אשה שהיתה קורבן ההתעללות.

מסקנות: יש להרחיב את המחקר בנושא ההתעללות באמצעות גישה זו, כדי לסייע בזיהוי גורמי סיכון שעלולים לפגוע באדם הזקן ולהגדיל את הידע בנושא. 

תקציר:

רקע: המודעות המקצועית והחברתית לתופעת ההתעללות בזקנים בישראל החלה בשנים האחרונות לעלות לסדר היום הציבורי. יחד עם זאת, רק מחקרים מעטים בחנו עמדות כלפי התופעה בקרב עובדים במוסדות לטיפול ממושך, אף שקיים ידע אמפירי כי עמדות עלולות להוות בסיס להתנהגות מתעללת.

מטרת המחקר: לבדוק עמדות של מטפלים במסגרות לטיפול ממושך כלפי התעללות בזקנים ולבחון את אופי הקשרים בין עמדות אלו לבין משתנים דמוגרפיים, משתני תפקיד, עמדות כלפי זקנים, שחיקה מקצועית ותפיסת שליטה.

אוכלוסיית המחקר: במחקר השתתפו 208 מטפלים העובדים ב-18 מוסדות סיעודיים מאזור השרון ועד השפלה. לנבדקים הועבר שאלון בשפות עברית ורוסית שתכליתו לבחון עמדות הנותנות לגיטימציה להתעללות בזקנים. בנוסף ענו הנבדקים על שאלוני תפקיד, עמדות כלפי זקנים, שחיקה מקצועית, תפיסת שליטה ומשתנים דמוגרפיים.

כלי המחקר: שאלונים לבדיקת משתני תפקיד (קונפליקט בתפקיד, עמימות בתפקיד ועומס בעבודה), עמדות כלפי זקנים, שחיקה מקצועית, תפיסת שליטה ומשתנים דמוגרפיים ושאלון המבוסס על תסריטי מקרה (case vignette), לבדיקת עמדות כלפי התעללות בזקנים.

ממצאים: הציון הממוצע של עמדות הנותנות לגיטימציה להתעללות בזקנים היה 3.24 (ס.ת. 0.59) בסולם 4-1. תוצאות המחקר מראות כי ככל שמטפלים במסגרות לטיפול ממושך חווים יותר עמימות בתפקיד, עומס בעבודה ושחיקה מקצועית, כך הם מביעים עמדות הנותנות יותר לגיטימציה להתעללות בזקנים. המשתנים הדמוגרפיים, משתני תפקיד, עמדות כלפי זקנים, שחיקה מקצועית ותפיסת שליטה הסבירו 15% מהשונות של עמדות הנותנות לגיטימציה להתעללות בזקנים, כאשר קונפליקט בתפקיד, עמימות בתפקיד ושחיקה מקצועית נמצאו כמנבאים העיקריים. כמו כן, נמצא כי שחיקה מקצועית מהווה משתנה המתווך באופן חלקי את הקשר בין משתנה התפקיד לבין עמדות הנותנות לגיטימציה להתעללות בזקנים, אך ישנה תרומה ייחודית נוספת למשתני התפקיד כשלעצמו בהסבר עמדות הנותנות לגיטימציה להתעללות בזקנים. בנוסף, נמצא כי מטפלים יוצאי ברית המועצות לשעבר, בעלי מספר צאצאים גבוה ובעלי הכנסה נמוכה בהרבה מהממוצע, הביעו לגיטימציה גבוהה יותר להתעללות בזקנים.

       מסקנות: משתנים דמוגרפיים ומשתני תפקיד של מטפלים במסגרות לטיפול ממושך עשויים לסייע בהבנת עמדותיהם כלפי התעללות בזקנים. ממצאי המחקר סוללים דרך לפיתוח תוכניות הכשרה, הדרכה וסיוע המיועדות לשינוי ידע, עמדות והתנהגות של מטפלים במסגרות לטיפול ממושך, תוך התייחסות למשתנים המנבאים עמדות הנותנות לגיטימציה להתעללות בזקנים, כפי שנמצאו במחקר הנוכחי.

תקציר:

המאמר הנוכחי יתאר מיזם ייחודי לטיפול ומניעת התעללות בזקנים והזנחתם שהופעל בשלוש רשויות מקומיות (באר שבע, בת ים ועפולה), בין השנים 2008-2005. המאמר יתמקד בהצגת ממצאי מחקר הערכה שליווה את יישומו של המיזם. למחקר ערך רב, היות שהוא מתבסס על מידע שנאסף מקבוצה גדולה של נחקרים שנבדקו לאורך תקופה של שלוש שנים.

מטרת המחקר היתה לבדוק את השפעת המיזם ותרומתו לצמצום בעיית ההתעללות בזקנים ונזקיה.

אוכלוסיית המחקר כללה 558 זקנים שנחשפו להתעללות ולהזנחה ונמצאים בטיפול היחידה למניעת התעללות; 22 עובדים סוציאליים המטפלים בזקנים ושותפי תפקיד בקהילה.

כלי המחקר: שאלוני אינטייק; שאלוני הערכה תקופתית; ראיונות עומק עם זקנים קורבנות התעללות, עם פוגעים ועם אנשי מקצוע; וניתוח תוכן של תצפיות על קבוצה טיפולית ומפגשים של הצוות הרב-מקצועי המייעץ.

ממצאים: סוג ההתעללות הנפוץ ביותר הוא התעללות נפשית ומילולית, ולאחר מכן, בסדר יורד, התעללות גופנית (פיסית), ניצול כלכלי והזנחה. מבין סוגי ההתערבות, שיחות טיפוליות היו השכיחות ביותר. נעשה שימוש גם בשירותים תומכים ובאמצעים חוקיים ומשפטיים.

תוצאות ההתערבות: קרוב לשני שלישים מהקורבנות דיווחו על שיפור במצבם, שהתבטא בעיקר בהפחתת תדירות ההתנהגות הפוגעת ובחיזוק יכולת ההתמודדות של הקורבן. בחמישית מהמקרים הופסקה ההתעללות. עובדים סוציאליים דיווחו כי ההתמחות בתחום הקנתה להם ידע ומיומנות, וכן מגוון רחב של שיטות התערבות וגיבוש תהליכי עבודה שיטתיים. ברמה הקהילתית חוזקו ושופרו שיתופי הפעולה בין עובדים סוציאליים לבין שותפי תפקיד בקהילה.