מזה כשנה אנו ממתינים בקוצר רוח לפסיקת בית המשפט העליון לעתירה אשר הוגשה על ידי ארבעת הפרופסורים – רות בן ישראל, משה גביש, אסא כשר ומרדכי שגב. היינו מלאי תקוה שאם לא זכינו לשינוי מצד הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, הישועה תבוא מהרשות השופטת . ולא היא, פסיקת בית המשפט העליון, בהרכב שבעה שופטים, דחה את העתירה וחזרנו למקום בו עמדנו קודם לכן, דהיינו, האפשרות לפטר אנשים בגין גילם, נשים 62 וגברים, 67. בית המשפט לא שעה לזעקת העותרים שקראו לשופטים בעתירתם : “זעקת האנשים המבוגרים מהדהדת מקצה הארץ ועד קצה – אל תפגעו בכבודנו ואל תפלונו לרעה בשל גילנו. יש לנו זכות לעבוד בכבוד. גיל פרישה חובה צורב אות קין במצחם של המבוגרים”.

החלטת האו”מ ב”ועידת מדריד, 2002″, עליה חתומה גם ממשלת ישראל , אמרה : “לאפשר לאנשים זקנים להמשיך לעבוד כל עוד הם מעונינים ומסוגלים לעבוד…לבטל מיגבלות גיל בשוק העבודה הפורמלי…לקדם כנדרש גישה חדשה לפרישה “. גם החלטה זו לא עזרה לביטול רוע הגזרה.

מעיון בדברי השופטים בתשובה לעתירה מסתבר שהם מודעים לאי הצדק שבמדיניות הקיימת וכי הם מבינים שיש צורך בשינוי המדיניות הקיימת המאפשרת פיטורי עובד בשל גילו.  האדם,  הם אף מציינים שפרישת החובה מחמת הגיל פוגעת בזכויות היסוד ובכבודו של הזקן.

אולם, יתכן שמהעז יצא מתוק. בית המשפט העליון מצביע על חומרת הבעיה כמחויבת התיחסות ומעבירה את הכדור אל מגרשה של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. אם זה ידרבן את הממשלה ליצירת השינוי הדרוש בדרך של חקיקה מתאימה, ירשם זאת גם לזכות פסק דין זה.

האגודה הישראלית לגרונטולוגיה פרסמה ניר עמדה בנושא זה באפריל 2015 ואמרה “שהגיעה העת לשנות את החקיקה הקיימת בגין גיל הפרישה ולאפשר לאנשים מבוגרים להמשיך לעבוד כל עוד הם מעונינים בכך ומסוגלים לכך”

אנו דורשים משממשלה להקים לאלתר ועדה ציבורית-מקצועית אשר תדון בכל ההיבטים של הפרישה מעבודה ותמליץ על שינוי החקיקה בנידון ברוח הדברים שציינו לעיל. אין להסתפק בועדה של משרד האוצר שהוקמה לצורך בדיקת נושא הפרישה של נשים.

פרופסור יצחק בריק

יו”ר האגודה הישראלית לגרונטולוגיה

25.4.16