כל תקצירי המאמרים ב כרך מח, מס’ 2

תגובה למאמרה של פורת-עמוס “קהילה כמרחב להתפתחות”: והיכן התבונה הנדרשת כדי לנוע במרחב כאשר הרגליים זקנות וכושלות?

מחבר: אהוד בודנר

מאמר שלפנינו עוסק בהזדמנויות החדשות שגיל הזיקנה, או כפי שפורת פועמוס מכנה אותו “גיל התבונה”, מאפשר. זהו מאמר חשוב ומעניין, שמציג את המשימות ההתפתחותיות האפשריות בגיל הזיקנה ואף מפרט דרכי פעולה חברתיות (פרויקט) למימוש פעולות אלה. לצד הדגשים הללו, שמופיעים במאמר, והם חשובים, נסמכים על הספרות המקצועית ועל התבוננויות חשובות של המחברת, יש למאמר זה נקודה רחבה שהיא לטעמי נקודה עיוורת. הרעיונות המופיעים במאמר יכולים אמנם להתייחס לרבים מבני הזיקנה הצעירה, אך לפחות בחלקם הם פחות מעשיים עבור המבוגרים יותר. במובן זה, ככל הנראה מבלי להתכוון לכך ומבלי לכתוב זאת, המחברת מתייחסת במינוח “גיל התבונה” רק לזיקנה הצעירה.

עוד

״בצל הטראומה ולאורהּ״: שיחה עם ד״ר דוד (דודי) סנש על טראומה והתפתחות לאורך החיים

מחברת: שרון אבידור

תקציר

מטרה: העבודה הנוכחית בוחנת את ההתמודדות ארוכת הטווח עם הטראומה הצבאית המורכבת של חוויית השבי.

שיטה: המחקר מתמקד בריאיון (case study) עם ד״ר דוד (דודי) סנש, פסיכולוג קליני, לוחם לשעבר ופדוי שבי ממלחמת יום כיפור.

תוצאות: בהתבסס על שיטת קריאה איכותנית, נמצאו שתי תמות מרכזיות הנוגעות בהתפתחות לאורך טווח החיים בצלה של טראומה. הראשונה, ׳קרבה אל מול מרחק׳, מתארת התמודדות הנשענת על הגנות אופייניות לחוויות פוסט-טראומטיות,

עוד

קהילה כמרחב מאפשר התפתחות לבני תקופת החיים החדשה: תוספת עדכנית לשלב השמיני בתאוריה ההתפתחותית של אריקסון ומימושה במרחב הקהילתי

מחברת: עינת פורת עמוס

תקציר

בעקבות התארכות תוחלת החיים ושנות החיים הבריאות, כמו גם העלייה באיכות החיים, בני העשורים השישי והשביעי אינם מזדהים עם שיוכם לתקופת הזיקנה. מדינת ישראל, בהמלצת ג’וינט-אשל, בחרו לכנות אותם “בני תקופת החיים החדשה”. התווספותה של תקופת חיים חדשה לרצף החיים מחייבת אותנו, אנשי המקצוע, לעדכן את התאוריות המתארות את שלבי ההתפתחות לאורך החיים. מאמר זה מתייחס לתהליכי ההתפתחות על פי התאוריה הקלאסית של אריקסון. המאמר מתאר את השלב התשיעי שהוסיפו בני הזוג אריקסון כשהגיעו לגיל מופלג ומציע הסתכלות עדכנית על השלב השמיני בהתבסס על תאורטיקנים בני ימינו והשימוש במושגים “הזדקנות מוצלחת” ו”בריאות חיובית”.

עוד

מוזיקה והזדקנות

מחבר: פרופ יצהל ברנר

זיקנה – הזיקנה נובעת מ”הבלאי” הפיזיולוגי המתרחש במהלך החיים. הקצב המטבולי הבסיסי במנוחה אצל היונקים, קצב הניתן למדידה על ידי מדידת החמצן הנצרך על ידי בעל החיים וייחוסו ליחידת מסה של הגוף

הקצבים בטבע ומסורת השירה – הטבע בנופיו ובצורותיו השונים השפיע על האדם שחי בתוכו במגוון דרכים. בראש ובראשונה בקצב –  קצב סיבוב הירח סביב כדור הארץ, המגדיר את היממה ואת החודש, 

מסלול הצליל – הצליל הוא גל מכני הנוצר ממכה על, או ממתיחה של מיתר. בעזרת המיתר אנו מבצעים ניתוחים מתמטיים מדויקים יותר של הגל המכני. בנוסף לאורך הגל, הקובע את הצליל, נכנס מרכיב של עוצמה, של תהודה המשפיעה על האיכויות וניתנת גם כן לניתוח מתמט

הפעולות הנדרשות במוזיקה – המוזיקה היא קונספט מורכב ביותר. היא דורשת יכולת קריאה וכתיבה, שמירה על קצב, התאמה של מהירות, התייחסות לדגשים, התייחסות לגובה ולעוצמה, לשינויים בעוצמה, במהירות וברגש

עוד

תפקידה של הסליחה לעצמי ולהורה הזקן בעת תהליך סידור מוסדי בבית אבות: “קפסולה בזמן” של ילד-הורה זקן

מחברות: ערבה עמר וליאת איילון

 מטרת המחקר: בחינת מקומה של הסליחה לעצמי והסליחה להורה בתהליך סידור מוסדי של ההורה הזקן מנקודת מבטם של הילדים הבוגרים.

שיטה: המחקר התבצע בשיטה איכותנית. הנבדקים היו 15 מבוגרים בגילאי 75-45, שהוריהם הזקנים נמצאים בתהליך סידור מוסדי במסגרת משרד הבריאות. הנבדקים נדגמו בדגימת קריטריון. איסוף הנתונים נעשה באמצעות ראיונות חצי מובנים.

ממצאים: תמה מרכזית שעלתה היא “קפסולה בזמן” של הורה-ילד, המציגה כיצד מול תהליך הסידור המוסדי, מתגבשת “בועה” שבה מתנהלת מערכת היחסים הורה-ילד. נראה כי ב”בועה” זו הזמן כמו עומד מלכת ושם נבחנות מחדש מערכות היחסים, טיב הקשר, עבר, הווה ועתיד וארגון מחדש של הדיאדה הורה-ילד במנותק כמעט מהסביבה.

עוד