דמנציה נחשבת אחת המחלות הקשות והמאתגרות להתמודדות בשל היקפה ובשל השלכותיה על המטופלים, בני משפחתם, אנשי המקצוע והחברה בכללותה. ברחבי העולם פותחו תוכניות להתמודדות עם מחלת הדמנציה, כמו גם בישראל. מאמר זה מציג ממצאי מחקר הערכה של מיזם לאבחון וטיפול באנשים עם דמנציה ברפואה ראשונית אשר יושמה על ידי משרד הבריאות, אשל-ג’וינט וקופות החולים.
עוד
המחברים: קרול רביד, שרה שחף, יונתן גרוסמן, אילה דדוש, אנה זיסברג
תקציר:
מחקר זה עוסק בקושי הניכר לשוחח עם דיירים בבתי אבות על נושאים הנוגעים בסוף החיים. במחקר נעשה שיתוף פעולה בין חוקרות מהחוג לסיעוד באוניברסיטת חיפה ואנשי יחידת ק.ד.ם (קהילת דיירי מוסדות – מרפאה וירטואלית בניהול רופא ואחות גריאטריים במחוז צפון, שירותי בריאות כללית). מטרת המחקר היתה לבדוק לעומק מה עומד מאחורי ההתלבטויות של הצוות המטפל בבתי האבות בצפון הארץ, בנושא הטיפול הפליאטיבי. מהו הידע ומהן התפיסות הקיימות לגביו, מהו הטיפול הטוב בעיניהם בסוף החיים, מהי המדיניות הקיימת ומה נהוג לעשות עם הדיירים בתקופת חייהם האחרונה.
עודהמחברים: איילת ברג-ורמן, גלית מבורך, יצחק שנור, שמואל באר, ג’ני זיסברג
תקציר:
מטרת המאמר היא להציג את מדד ההזדקנות הפעילה (AAI) בישראל ולבחון את השינויים בפערים בין הזדקנות פעילה במרכז הארץ לבין הפריפריה בעשור האחרון.
מדד ההזדקנות הפעילה (AAI) מראה, כי בהשוואה למדינות אירופה ישראל היא בין המדינות המובילות בהזדקנות פעילה, בעיקר עקב שיעורי תעסוקה גבוהים וסביבה מאפשרת יותר (כמו: תוחלת חיים ארוכה וריבוי קשרים חברתיים). המדד מלמד, כי בעשור האחרון הזדקנותם של הזקנים הגרים במרכז היא חיובית יותר בהשוואה לאלה הגרים בפריפריה ובמהלך העשור האחרון הפערים אף התרחבו, בעיקר בתחום התעסוקה והמעורבות החברתית.
עודהמחברת: יפית בלה כהן
תקציר:
מחקר זה בוחן לראשונה את תפיסותיהן של מנהלות בארגון סיעוד גדול בישראל כלפי מטפלות ישראליות המעניקות טיפול סיעודי לזקנים וכלפי עבודת הטיפול הסיעודי-ביתי. ייחודיותו של המחקר היא בכך, שהוא חושף לראשונה היבטים ניהוליים במערכת הטיפול הסיעודי, שלא נחקרו עד כה ונמצאו מעצבים את עבודת המטפלות ואת איכות הטיפול הסיעודי (כהן, 2012; Matthews, Carsten, Ayers, & Menachemi, 2018).
עודהמחברים: ואדים דוברומיסלין, ליליה לוין, נחמה סיני
תקציר:
רקע: אגרנות היא הפרעה, המאופיינת באיסוף חפצים באופן בלתי נשלט, תוך ייחוס משמעות, לחפצים, ללא הבחנה בערכם האמיתי ואי-יכולת להיפרד מהם. האגירה גורמת לצמצום מרחב המחיה עד כמעט אפס מקום, מלווה בפגיעה באיכות החיים ולרוב מביאה להזנחה עצמית וסביבתית. לרוב האגרנים מסרבים לכל התערבות באורח חייהם. הפער שבין תפיסת עולמו של האגרן עצמו לבין האבחנה של סביבתו ושל אנשי המקצוע יוצר דילמה אתית מרכזית בהתערבות של העובדים הסוציאליים: חופש הפרט מול מחויבות מקצועית להגן ולטפל.
עוד