תקציר: המאמר מדווח על מחקר רטרוספקטיבי שהעריך את היעילות ואת התוצאות של ניתוח כריתת הלוחית בקרב חולים בני 65 ויותר הסובלים מהיצרות תעלת עמוד השדרה המותני. תוצאות הניתוח הוערכו באמצעות השוואת התסמינים הקליניים, התפקוד היום-יומי הבסיסי (BADL, רחיצה, לבישה, ניידות, שליטה על סוגרים) וטווח ההליכה לפני הניתוח ואחריו ובאמצעות מידת שביעות הרצון של החולים ושכיחות הסיבוכים. אוכלוסיית המחקר מנתה 122 חולים, והמעקב אחריהם נמשך 5-103 חודשים (45.1 M=). בתקופת המעקב לא אותרו ארבעה-עשר חולים (11%) ותשעה (7%) נפטרו; 14 מהחולים נזקקו לניתוח נוסף. בעקבות הניתוח דיווחו החולים על שיפור ניכר בכאבי הגב והרגליים וביכולת התפקוד הבסיסי. שיעור הסיבוכים היה גבוה ( 41%), אך רובם הוגדרו סיבוכים קלים והגיבו לטיפול המתאים. לא היו מקרי מוות בתקופת האשפוז. הממצאים מלמדים כי ניתוח כריתת הלוחית בקרב חולים בני 65 ויותר נמצא יעיל. הוא מקל על הכאבים, משפר את יכולת התפקוד היום-יומי הבסיסי ואת טווח ההליכה. לא נמצאה תלות בין גיל החולים בעת הניתוח, המגדר, אינדקס משקל הגוף (BMI), מגבלות בתפקוד היום-יומי, משך התסמינים וחומרתם לבין תוצאות הניתוח.

תקציר:

המחקר בדק את מידת הדיוק של החיזויים תוחלת החיים של עובדת סוציאלית המטפלת בחולי סרטן טרמינליים המקבלים טיפול בית. העובדת הסוציאלית התבקשה להעריך את תוחלת החיים הצפויה של כל חולה מדי שבועיים עד מועד פטירתו של החולה. תוחלת החיים חושבה ממועד מילוי כל טופס וטופס ועד למועד הפטירה. בסך הכל התקבלו 29 הערכות. טווח תוחלת החיים נעב בין 0.1-23.1 שבועות (Mean=6.5; Medine=5.1). מידת דיוק החיזוי חושבה כמנה בין החיזוי שנקבע לבין תוחלת החיים שנצפתה בדיעבד. טווח הדיוק של החיזוי היה בין 0.2-14 (Mean=2.9; Medine=1.4). המתאם בין החיזוי לתוחלת החיים היה 0.827 ( p<0.001 ). רוב ההערכות (76%) היו אופטימיות. הממצאים מראים כי לחיזוי תוחלת החיים של חולי סרטן טרמינליים על ידי עובדת סוציאלית יש ערך רב.

תקציר: תשומת הלב הניתנת לאופנים השונים שבהם תורמים תחומי המשפט והחקיקה למעמדם ולמצבם של הזקנים בעולם ובישראל הולכת וגוברת בשנים האחרונות. מגמה זו מתרחשת על רקע הגידול המתמשך בגודלה של האוכלוסייה המבוגרת, השינויים במאפייניה ובצרכיה והתגברות המודעות לצורך להגן על זקנים חלשים ולקדם את יכולתם של זקנים לדאוג בעצמם לצורכיהם ולשמור על עצמאות בתפקוד ובקבלת החלטות למרות תהליכי ההזדקנות השונים. חוק זכויות החולה התקבל בכנסת בחודש מאי 1996. חוק זה הוא חוק כללי המספק מטרייה משפטית רחבה בעבור כלל הלקוחות של שירותי הבריאות בישראל, ואינו מתייחס באופן ספציפי לזקנים. עם זאת, חוק זכויות החולה הוא בעל חשיבות רבה ביותר לזקנים ולבני משפחותיהם לנוכח ההיקף הרב יחסית של צריכת שירותי בריאות על ידי זקנים, ולנוכח תהליכי ההזדקנות הפיזית, התפקודית, הקוגניטיבית והחברתית אצל חלק מהזקנים, המחייבים מעורבות של בני משפחה או גורמים אחרים בטיפול בהם. מאמר זה בוחן סוגיות הקשורות להשפעת חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, על זקנים בישראל. המאמר מתמקד בקשיים אפשריים ביישום חוק זכויות החולה בישראל ביחס לאוכלוסיות זקנים, על רקע בעיות שאותרו בארצות הברית ביישום חוק דומה באופיו - החוק להגדרה עצמית של החולה. על בסיס ניתוח זה נידונות השלכות באשר לתהליכים ארגוניים ומערכתיים נדרשים, כולל הדרכה וחינוך לקוחות, וכן מוצעות מסקנות באשר למחקרים עתידיים בתחום.

תקציר:

זהות עצמית בזיקנה מוצגת במאמר כנתונה להשפעותיהם המנוגדות של שני סוגי מוסדות: דיור מוגן ובית-אבות ציבורי. זיקתם של מוסדות אלו לנטיות לקבל או להכחיש את המוות נידונה במאמר קודם. על פי זיקה זו, המשתנים ספרות חיים ותודעה משותפת הם המשתנים הקובעים מיהם סוכניה של זהות עצמית בכל מוסד ומה טיבה. תהליכי הבניית זהות בדיור מוגן מוכרים לקורא מזירות חיים אחרות, ולעומת זאת הם משמשים כרקע להבלטת ייחודיותה של תופעת הסטיגמה בקרב דיירי בית-האבות. הדיון באפיוניהן ובהשלכותיהן של סטיגמות בין-אישיות מציגן כמנגנון חברתי קונסטרוקטיבי בהתמודדות עם המוות. טענת המאמר היא כי מן הפרספקטיבה של סוף החיים, הזרה בחלקה לדידנו, דימויים סטיגמטיים עשויים לתרום לרווחת הקולקטיב והפרט.

תקציר:

האשפוז הממושך של זקן במוסד סיעודי מציב אותו במרכז של משולש שצלעותיו הם הצוות הרפואי, בני משפחתו וחברי צוות המוסד. מערכת היחסים בין הגורמים הללו היא מרכיב חשוב בסביבה טיפולית זו. מערכת יחסים חיובית יכולה להתפתח כאשר מידע בסיסי באשר לבעיות הרפואיות לתפקוד ולמרכיבי הטיפול מוכר ונהיר לבני המשפחה. חוסר התאמה בידע בין הגורמים הללו עלול לפתח ציפיות לא מבוססות ולגרום לחיכוכים. כדי להעריך באיזו מידה מידע רפואי בסיסי באשר לבעיות רפואיות ולתפקוד ידוע ומוכר לבני המשפחה נערך סקר בקרב בני משפחה של דיירי מוסדות סיעודיים. במסגרת הסקר הועבר שאלון עם פרטים רפואיים ותפקודיים המנוסחים בבהירות אגב שימוש במונחים בסיסיים לבני המשפחה של דיירי שני מוסדות סיעודיים מאזור אשקלון. התשובות שהתקבלו מבני משפחה הושוו למידע אובייקטיבי הנמצא ברשומות הרפואיות וידוע לצוות המטפל. הממצאים מראים כי שיעור ההתאמה משביע רצון. מכאן שבני משפחתם של חולים סיעודיים במוסדות שנבדקו גילו ידע מספק באשר למצב קרוביהם. ממצאים אלו מלמדים על מעורבותם ועל דאגתם ומאפשרים לבנות מערכת יחסים שתתרום לאווירה חיובית בסביבה טיפולית זו.

תקציר:

התופעה של נטילת תרופות רבות בו-זמנית (Polypharmacy) היא תופעה שכיחה בקרב זקנים בכלל, ובייחוד בקרב זקנים השוהים בבתי אבות ובמחלקות סיעודיות. תופעות הלוואי של התרופות משמשות אחד הגורמים העיקרים למחלות יאטרוגניות, ואחת הסיבות לאשפוזים של זקנים בבית-חולים. יתרה מזאת, משך האשפוז של מי שאושפז בגלל תופעות לוואי של תרופות ארוך יותר. מטרת המחקר הייתה לבדוק אילו תרופות מקבלים זקנים במחלקות סיעודיות שונות, לנתח את הממצאים לפי סוגי התרופות, סוג המחלקה, גיל החולים והמחלות הנלוות שלהם ולהשוותם לממצאי מחקר קודם שבוצע בקרב אוכלוסיית מחקר דומה. הממצאים מראים כי מספר התרופות הממוצע לחולה הוא 6 תרופות. קבוצות התרופות העיקריות שקיבלו החולים היו אלה: לקסטיבים וחוקנים (76%),  ויטמין C ותוספי מזון אחרים (70%),  סותרי חומצה וחוסמי היסטמין 2H (42%), משתנים (פוסיד) ( 36%), מרגיעים קלים (33%),  מרגיעים כבדים (27%),  אספירין 100מ"ג ( 31%). עוד מלמדים הממצאים כי במחלקות השונות החולים נוטלים קבוצות תרופות שונות. במחקר קודם שבדק את דפוסי השימוש בתרופות בקרב זקנים השוהים במחלקות סיעודיות נמצאו ממצאים שונים מאלה שנמצאו  במחקר הנוכחי. המאמר מציג את ההבדלים ודן בהם.