שירותים פליאטיביים במדינת ישראל

כתב: פסח שורצמן

 תקציר

בשנות השישים של המאה העשרים התפתחה באנגליה ובארצות-הברית תנועת ההוספיס המודרנית, שזיהתה את הליקויים החמורים בדרך הטיפול של נותני השירותי הבריאותי בנוטים למות, והציעה גישה אחרת: טיפול פליאטיבי. טיפול פליאטיבי ניתן בכל שלבי המחלה, לצד הטיפול הקורטיבי ובמקביל אליו. קיימת הסכמה רחבה בדבר חיוניות הטיפול הפליאטיבי לחולי סרטן, ומתרחבת הטענה שיש צורך בטיפול פליאטיבי גם לחולים הסובלים ממחלות חשוכות מרפא אחרות.

בישראל החלו בתוכנית הטיפול הפליאטיבי הראשונה לפני שבע-עשרה שנה. בשנת 1982 עדיין לא היו יחידות  הוספיס-בית בישראל, ואילו כיום יש עשרים יחידות הוספיס-בית הפזורות בכל רחבי הארץ. בשנת 2004 החל פרויקט משותף של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב יחד עם ‘אשל’, עמותת ‘תמיכה’, האגודה למלחמה בסרטן, משרד הבריאות וארבעת קופות-החולים לשם הקמת תוכנית הכשרה ארצית לטיפול פליאטיבי.  התוכנית זוכה לתמיכתה של הפדרציה היהודית בניו יורק (UJA).

בשנת 2004 מונתה על-ידי מנכ”ל משרד הבריאות ועדה שכללה ייצוג של ארבע מועצות לאומיות –  גריאטריה, אונקולוגיה, בריאות הקהילה ופדיאטריה – כדי לגבש המלצות על מתכונת השירותים הפליאטיביים במדינת ישראל . מסקנות והמלצות הוועדה הן:

– קיים מחסור קריטי במיטות פליאטיביות ייעודיות.

– יש להקים יחידות ייעוץ פליאטיביות בכל בית-חולים כללי ובבתי-חולים גריאטריים.

– יש להגדיל את מספר יחידות ההוספיס-בית ולהעלות את מספר המטופלים בכל יחידה.

– יש להציע לאוכלוסייה שירות הוספיס בטווח גיאוגרפי סביר, עם זמינות ונגישות במשך 24 שעות ביממה.

– על כל מוסד אשפוזי להגדיר צוות פליאטיבי שנותן ייעוץ ומטפל במקרים מורכבים.

– יש להגדיר מצבת כוח-אדם להוספיס-בית ולמחלקה פליאטיבית ייעודית.

– יש להגדיר הכשרה בסיסית לצוותים הפליאטיביים המומחים.