שחיקת החמלה (compassion fatigue): ביטויים, גורמי סיכון, מניעה וטיפול

המחברות:  אלינער פרדס ויוכי בן-נון

תקציר:

מטפלים שחשופים לסבל אנושי, לחולי, לאבדן ולטראומה, מתמודדים עם מגוון לחצים שהצטברותם יכולה להוביל לתופעה המכונה “שחיקת החמלה” (compassion fatigue). בהתחשב בהשלכותיה השליליות על איכות הטיפול ועל רווחתו של המטפל, חשוב לזהות את אפיוניה של שחיקת החמלה ואת גורמי הסיכון להתפתחותה.

במאמר זה נבחן את ההבדלים בין מושגים שונים בספרות המקצועית, כגון ​מושג השחיקה והמושג של ​טראומטיזציה משנית, ונסקור את המחקרים על גורמי פגיעות לשחיקת החמלה, כולל גורמים הקשורים למטפל, גורמים הקשורים למטופלים וגורמים הקשורים לתפקיד ולארגון.

​​מסקירת הספרות עולה, כי חשוב להכיר בפגיעותן של אוכלוסיות מסוימות של מטפלים, כגון מטפלים ללא הכשרה מקצועית ומהגרי עבודה. ​חשוב להבין את הקשיים הנובעים מפערי שפה ותרבות ומהעדר מערכות תמיכה, בפרט לאור התופעה המתרחבת של העסקתם של מהגרי עבודה בטיפול בזקנים​​. הספרות מציינת את חשיבות התמיכה במטפל ואת אחריותם של מוסדות וארגונים להעמיד לרשות המטפל משאבים מתאימים, כגון הכשרה, ליווי והדרכה מקצועית. מופנה זרקור אל סוגיות ספציפיות הנוגעות לטיפול בזקנים ובבני משפחה, ואל הצורך במחקר על שחיקת החמלה בטיפולים ארוכי טווח ועל הצרכים המגוונים של מטפלים באוכלוסיות שונות, כגון הסובלים ​מדמנציה ומקשיי תקשורת וחולים הנוטים למות.

נסכם בהמלצות מעשיות ובתיאור תכנית רב-ממדית שבמוקדה יצירת תנאים לטיפוח תהליכי רענון והתחדשות בקרב מטפלים (caregiver regeneration). התכנית כוללת עבודה על העמקת חמלה וחמלה עצמית, חיבור אל מקורות משמעות ​​ופיתוח חוסן של מטפלים. לצד העדויות מן השטח להשלכות החיוביות של תכניות כגון אלה, נחוץ מחקר שיטתי להערכת יעילותן ולבחינה אמפירית של האסטרטגיות השונות למניעת שחיקת החמלה ולטיפוח חוסן בקבוצות שונות של מטפלים.

https://www.gerontology.org.il/wp-content/uploads/2014/05/מאמר-6.pdf