קיבוצים לפי הדגם המסורתי והדגם המופרט: השפעתם על תמיכה חברתית, על ביטחון לגבי העתיד ועל רווחה נפשית בקרב חברים ניצולי שואה

כותבים: עתר מילוא ואסתר יקוביץ

תקציר:
מטרות המחקר: לבדוק האם יש הבדלים במאפייני הרשת החברתית של קשישים ניצולי השואה החיים בקיבוצים על פי הדגם המסורתי לעומת קשישים החיים בקיבוצים שעברו הפרטה ולבדוק את הקשר שבין מאפייני התמיכה החברתית לבין תחושת ביטחונם לגבי העתיד ורווחתם הנפשית של הראשונים לעומת האחרונים.

שיטת המחקר: אוכלוסיית המחקר כללה 156 קשישים ניצולי השואה בני 65+ השגרים בשישה קיבוצים שהוקמו על ידי ניצולי השואה. שלושה קיבוצים היו מופרטים ושלושה על פי הדגם המסורתי שלא עברו הפרטה. בכל קיבוץ נדגמו באופן אקראי 30 נחקרים ניצולי השואה.

ממצאים: הקיבוצים המופרטים והקיבוצים על פי הדגם המסורתי לא נבדלו זה מזה בגודל רשת התמיכה החברתית ובתדירות הקשרים החברתיים של הקשישים החיים בהם, אך בקיבוץ מהדגם המסורתי מעורבותם החברתית של הקשישים הייתה גבוהה יותר מזו של חברי הקיבוץ המופרט. תחושת הביטחון לגבי העתיד בקיבוצים על פי הדגם המסורתי נמצאה גבוהה יותר מאשר בקיבוצים המופרטים, אך לא נמצאו הבדלים בין שני סוגי הקיבוצים בתחושת הרווחה הנפשית. ככל שרמת המעורבות החברתית היתה גבוהה יותר, כך תחושת הביטחון לגבי העתיד ותחושת הרווחה הנפשית היו גבוהות יותר. סוג הקיבוץ ומעורבות חברתית נמצאו כמשתנים מסבירים לרמת הביטחון לגבי העתיד, ואילו מצב תפקודי, הערכת בריאות, תעסוקה, תדירות קשרים ותחושת ביטחון לגבי העתיד נמצאו מסבירים תחושת רווחה נפשית. כלומר, קיבוץ על פי הדגם המסורתי ומעורבות חברתית גבוהה יותר היו קשורים עם תחושת בטחון בעתיד גבוהה יותר. ככל שרמת התפקוד של הנבדק טובה יותר, בריאותו טובה יותר, הוא עובד בקיבוץ, מקיים קשרים תכופים יותר עם בני משפחה וחברים והוא חש ביטחון רב יותר לגבי העתיד, כך תחושת הרווחה הנפשית שלו גבוהה יותר.

מסקנות: ממצאי המחקר מלמדים על המצוקה בקרב קבוצת הקשישים ניצולי השואה החברים בקיבוצים מופרטים ועל סוגיות פסיכולוגיות, חברתיות וכלכליות שחווה ניצול השואה בקיבוץ המשתנה. ראוי שהתנועה הקיבוצית תיתן את הדעת על כך.