פעילות גופנית לחולים דמנטיים: הקשר בין חומרת הדמנטיה ושיעור הביצוע של המשתתפים לבין השיפור הגופני

כתבו: יעל נץ,סלעית אקסלרד ואסתר ארגוב

תקציר                     

למרות שיתרונות הפעילות הגופנית בגיל הזקנה ידועים, אין מידע מספיק על פעילות גופנית בקרב זקנים דמנטיים. מטרת המחקר היתה לבדוק האם ניתן לקיים פעילות גופנית קבוצתית, בהדרכת מורה מקצועי לחינוך גופני ובסיוע חבר צוות, כחלק משגרת החיים במרכז יום לתשושי נפש; ואם כן, באיזו מידה היא משפיעה על התפקוד הגופני. מטרה נוספת היתה לבדוק באיזו מידה חומרת הדמנטיה ושיעור הביצוע בשיעורים הם גורמים מתערבים בהשפעה זו.

המשתתפים היו 29 זקנים דמנטיים בדרגה חמורה (MMSE < 12) ובדרגה בינונית (MMSE 13 – 23) שהשתתפו בתוכנית פעילות גופנית מוגברת לאחר תקופה ללא התערבות ולאחר תקופה של פעילות גופנית מתונה לא אפקטיבית. מדדי התפקוד הגופני היו: “קום ולך מתוזמן” (TGUG), “שב וקום מתוזמן” ו”התכופפות למרחק קדימה.” בתקופת הפעילות נכחו רוב המשתתפים ב-70% מהשיעורים לפחות, ו-80% ביצעו יותר מחצי מהתרגילים בשיעורים.

לאחר תקופת הפעילות המוגברת היה שיפור מובהק ב- TGUG גם בקרב הדמנטיים בדרגה בינונית וגם בקרב אלה שסווגו בדרגה חמורה. כמו כן, היתה נטייה לשיפור בקרב כל המשתתפים בשני המבחנים האחרים. ההשלכות הן שניתן וכדאי לקיים פעילות כזאת בכל המרכזים לתשושי נפש. עם זאת, כדי שהפעילות תהיה אפקטיבית, חשוב שתהיה ברמת עצימות מספקת.