מקומה של החמלה בטיפול

המחברות:מרים בריל ונורית נחמני

תקציר:

המאמר בוחן את ייחודה של החמלה כמרכיב מרפא בעבודה הטיפולית בעידן העכשווי. כדי לבודד את החמלה, דנו בה בנפרד ממושגים אחרים שיוחסו לה בעבר, כמו: רחמים, נחמה, סימפטיה ואמפתיה. להבדיל מאמפתיה, אך בזיקה אליה, המרכיב הרגשי בחמלה זוהה כדומיננטי יחסית למרכיביה האחרים, הקוגניטיביים והיישומיים. החמלה תיבחן במאמר משלושה היבטים עיקריים:

—  הגדרות של מהות החמלה בטיפול באופן קונקרטי וישים;

—  תפיסת החמלה כמושג אינטר-סובייקטיבי ביחסי מטפל-מטופל;

— היעדר מרכיב החמלה מיחסי הטיפול, המוכר כתהליך של “שחיקת החמלה”, והשלכותיו.

יישומי החמלה בטיפול הודגמו הלכה למעשה באמצעות שני מקרים טיפוליים המצויים בשלבים שונים בחיים (קשיש ואישה צעירה). השניים טופלו לפי גישות טיפוליות שונות (נרטיבית ופסיכוסוציאלית). הנוכחות ההכרחית של חמלה וחמלה עצמית במארג היחסים בטיפול, כפי שבאה לידי ביטוי בשני תהליכי הטיפול שהוצגו, מפנה זרקור לעבר היבטים חדשים בדינמיקה של היחסים בין המטפל למטופל. ניתן לזהות מרכיב הדדי ביחסים אלה. לכל אחד מהצדדים ניתנת לגיטימציה לחוות חמלה עצמית, כאשר גילוי החמלה מצד המטפל מאפשר למטופל לפתח חמלה עצמית.

https://www.gerontology.org.il/wp-content/uploads/2014/05/מאמר-4.pdf