השיח הבין-דורי במעבר לדיור מוגן לזקנים

כותבים: : ד”ר ורדה גרין ופרופ’ ליאת איילון

תקציר:
המאמר מציג מחקר אודות מעבר של זקנים לדיור מוגן למבוגרים, שמציע יחידת מגורים עצמאית וברמה גבוהה במסגרת בטוחה ומוגנת. מעבר בגיל המבוגר הוא צעד דרמטי עבור הזקן והמחקר בא לבחון את תהליך קבלת ההחלטה, מידת האוטונומיה של הזקן, מעורבות הילדים בתהליך והשלכות המעבר על מערכות היחסים הבין-דוריים.

המחקר מתבסס על הגישה האיכותנית ועל מדגם של 29 דיירים, רובם נשים, שעברו לבתי דיור מוגן של רשת “בית בלב” במהלך שנת 2010. בנוסף להם רואיינו 19 ילדים בוגרים של הדיירים.

בניתוח הממצאים נמצאו שלוש תמות מרכזיות. התמה הראשונה, העוסקת במידת האוטונומיה של הדייר לגבי ההחלטה לעבור לדיור מוגן, העלתה כי זוגות החליטו על צעד זה באופן אוטונומי, בעוד שבקרב דיירים יחידים וירודים מבחינה תפקודית נפגעה עצמאות ההחלטה. התמה השנייה העלתה את הסיבות המשותפות לזקנים ולילדיהם למעבר לדיור המוגן, והן תכנון העתיד והסרת הדאגה ועול הטיפול מהבנים והבנות כדי להימנע מתלות, מנזקקות ומקונפליקטים. התמה השלישית הצביעה על כך שהמעבר שיפר את הקשר הבין-דורי הודות להעברת תפקידים וחלק מהאחריות לשלום הזקן לצוות הפורמלי של הדיור המוגן.

מהמחקר עולה כי המעבר לדיור המוגן מעניק תחושת ביטחון, שקט נפשי ורגיעה הן לזקנים והן לילדיהם. המעבר מעניק לזקנים תחושת שליטה על העתיד הלא-צפוי ומשחרר את בניהם ובנותיהם מתפקידים אינסטרומנטליים.