מסקנות משנת מעקב אחר תוצאי האשפוז השיקומי של נפגעי אירוע מוחי

כותבים: דניאל גוטליב, ארנה מאיר, מיה גולדשטיין, מריה קיפניס, שולמית חוולס, שי בריל

תקציר

מהלך האשפוז השיקומי לאחר אירוע מוחי נקבעות מטרות טיפול, והשגתן קובעת את משך האשפוז ואת הצלחתו. ואולם רק באמצעות מעקב ארוך טווח,  של חצי שנה  לפחות, ניתן להעריך נאמנה את הרלוונטיות של המטרות שנקבעו במשך האשפוז לחיי המחלימים ששבו לביתם. במחקר זה עקבנו באופן פרוספקטיבי, במשך שנה מיום האירוע אחרי 70 מחלימי שבץ שהופנו לביתם עם תום האשפוז השיקומי את הרלוונטיות של תוכני הלימוד במחלקה לחיי המחלימים בחנו באמצעות מודל ארגון הבריאות הבינלאומי (WHO, 1980) להשפעתן של מחלות כרוניות על החולה., ולפיו התאמנו את כלי המחקר. נמצא שעל רקע של החלמה סבירה ברמת הליקוי השיגו המחלימים גם  החלמה  יחסית טובה של המוגבלות שנוצרה עקב השבץ, בעיקר בתחום הניידות ופחות ביתר התפקודים היומיומיים הבסיסיים, אולם רמת המוגבלות  לא המשיכה להצטמצם לאחר שובם הביתה. ההחלמה ברמת הנכות לעומת זאת הייתה רק לכמחצית מהרמה הפרמורבידית, ומבחינה זו לא ניתן להגדירה כהחלמה מוצלחת.  נוסף על כך התגלתה שכיחות גבוהה של דיכאון. ניתן לסכם שהאשפוז השיקומי התייחס היטב לנושא הניידות הבסיסית, אולם הותיר את המחלימים בלתי מוכנים מבחינת התפקודים היומיומיים המתקדמים והמוכנות הנפשית שלהם להמשיך להתמודד עם מחלתם. לפיכך אנו ממליצים להעצים את התומך העיקרי על ידי הכשרתו לנהל את המשך ההחלמה של המחלים משבץ.