מטפלים בקו החזית: דרכי התערבות לתמיכה במטפלים בקשישים בעיתות מלחמה

המחברות: ליאורה בר-טור ושירה הנטמן

תקציר

 ריבוי מצבי החירום כתוצאה מאירועי מלחמה וטרור מחייב היערכות מובנית העונה על צורכי הקהילה והמטפלים כאחד. התמיכה במטפלים מקצועיים בזקנים בעיתות חירום היא סוגיה מרכזית ומהותית בתהליך התכנון והביצוע של תוכניות התערבות בקהילה.

המאמר מציג שתי התערבויות שונות שיושמו בעבודה עם מטפלים בזקנים לאחר מבצע “ענבי זעם” ולאחר מלחמת לבנון השנייה. ראשית מובאת סקירה תיאורטית בנושא ההשלכות של מצבי חירום על המטפלים בזקנים ועל הזקנים עצמם. סקירה זו מדגישה את הצורך של המטפלים לקבל תמיכה במצבי חירום, את הדילמות השונות שהתעוררו לגבי הגדרת תפקידם ביחס לקשישים, ביחס למשפחותיהם וביחס לקהילה, את מהות הקשר ביניהם וכן את הצורך ליצור מסגרת מקצועית שתאפשר לעבד דילמות אלו. לאחר מכן מתוארות שתי ההתערבויות. ההתערבות הראשונה התקיימה עם מטפלים בזקנים ב-1996, כחמישה חודשים לאחר סיום מבצע “ענבי זעם.” ההתערבות השנייה נעשתה עם מטפלים ביישובים בגליל בשנת 2006, כשבוע לאחר סיום מלחמת לבנון השנייה. על סמך שתי התערבויות אלו מוצגות מסקנות והמלצות המהוות בסיס לבניית תוכנית למצבי חירום עתידיים שמתמקדת במתן מענה לצרכים של הזקנים אך גם ובעיקר לצרכים של המטפלים בהם.