מדריכות תעסוקה במוסדות לטיפול ממושך: מאפיינים אישיים ותעסוקתיים וגורמי לחץ הקשורים לתפקיד

המחברת: דפנה הלפרין

תקציר:

רקע מדעי: קרוב ל-%3 מבני 65+ מאושפזים במוסדות לטיפול ממושך. איכות חייהם מושפעת מהטיפול הרפואי-סעודי, מפעילויות התעסוקה והפנאי ומיחסי הגומלין עם הצוות. הכשרתם של אנשי הצוות, עמדותיהם ואופי עבודתם משפיעים על אינטראקציה זו.

לפי נוהלי משרד הבריאות, יש לספק למאושפזים שירותי ריפוי בעיסוק לשימור יכולת תפקודית ועיסוק משמעותי.

שירותי התעסוקה ניתנים על ידי מדריכות תעסוקה, הכפופות למרפאות בעיסוק. בשלאופי תפקידן והקשר התכוף עם הדיירים הן מהוות גורם המשפיע על איכות הטיפול במוסד.

מטרות: בחינת המצב הקיים בישראל, בניית פרופיל של מדריכות התעסוקה, תפקידן ואיתור גורמי לחץ הקשורים לכך.

השיטה: סקר חתכי בשיטה כמותית. אוכלוסיית המדגם כללה 149 מדריכות תעסוקה אשר נדגמו באמצעות מדגם נוחות במוסדות לטיפול ממושך, לפי אזורים בארץ ולפי גודל המוסד.

ממצאים עיקריים: נבנה פרופיל של מדריכות תעסוקה, לפי מאפיינים אישיים וההכשרה, מאפייני התעסוקה והתפקיד, ואופן העבודה עם מרפאה בעיסוק. לגבי הגורמים הקשורים לתפקוד נמצא, כי רמת האוטונומיה בתפקיד גבוהה יחסית (3.80 מתוך 5), רמת הקונפליקט, העומס והידע על זקנה פחות מבינונית, ואילו רמת העמימות בתפקיד נמוכה.

מסקנות: המצב הנוכחי של ההכשרה לתפקיד מדריכת תעסוקה וההקפדה על עבודה לפי נוהלי משרד הבריאות אינם מספקים. קיימת אי-בהירות בנוגע לתפקיד, הגדרתו וגבולותיו. על מנת לתת טיפול איכותי יותר על מדריכות התעסוקה להתמקצע ולרכוש ידע על זקנה ומיומנויות מקצועיות.

המלצות לקובעי מדיניות\מקבלי החלטות: ההמלצות מתייחסות לשני היבטים – שיפור המצב הקיים, ושינוי מהותי יותר – הפרדת תחום התעסוקה מתחום הריפוי בעיסוק.