מאפייני רשתות חברתיות ותמיכה חברתית לסוגיה של קשישים מוגבלים בתפקוד

כותבות: ורדה גרין וגייל אוסלנדר

תקציר

המאמר מביא ממצאים ממחקר בקרב קשישים מוגבלים בתפקוד, אשר בדק את מאפייני הרשת החברתית של הקשישים ואת מאפייני התמיכה המוענקת על-ידי חבריה. במחקר, שבדק 211 קשישים בני 65 עד 85, מצא כי הקשישים שמרו על רשת חברתית ממוצעת של כשבעה אנשים,  רובם בני-זוג וילדים והשאר קרובי משפחה וחברים. בבדיקת משתנים סוציודמוגרפיים נמצא כי לגיל, למין ולמצב משפחתי יש קשר לגודל הרשת ולהיקף התמיכה. נשים (אלמנות), קשישים ללא בני-זוג שחיים לבד, והמבוגרים בקרב הקשישים הם בעלי רשת חברתית קטנה שאינה תומכת, וכל הידרדרות במצבם הבריאותי והתפקודי עלולה לגרום להוצאתם למסגרת מוסדית. הרשת המשפחתית, גם כשהיא קטנה, היא זו שמעניקה את מרבית התמיכה. ככל שהקשיש היה תלוי יותר בזולת בתפקודו היומיומי בשל מוגבלות פיזית, כך בני-המשפחה התגייסו יותר לעזרתו, העניקו לו טיפול אישי ותמיכה רגשית וסיפקו לו ייעוץ ומידע. ניתן לומר שבני-המשפחה לא זו בלבד שאינם נוטשים את הוריהם הזקנים, אלא אף מתגייסים לטפל בהם ומעניקים להם עזרה מסוגים שונים. יחד עם זאת, התמיכה הרגשית שהוענקה לקשישים היתה הנמוכה ביותר בהשוואה לסוגי תמיכה אחרים (כגון תמיכה אינסטרומנטלית), כנראה בשל מערכת היחסים המתוחה והעומס הרגשי הרב שבו נתונים בני-משפחה המטפלים בהוריהם לאורך זמן .

לצד המערכת המשפחתית נמצאת המערכת הפורמלית. לקשישים המוגבלים ביותר יש מטפלים אנשי מקצוע שמעניקים תמיכה מקצועית ורגשית גם יחד.

לממצאים יש השלכות יישומיות בהיערכות המוסדית, הקהילתית והחברתית לאיתור קשישים בסיכון, להוצאה למוסד ולמתן סיוע ותמיכה לבני-המשפחה.