“לא הכול ורוד”: קשרים בין-אישיים ומשמעותם בקרב קשישים הומוסקסואלים

כותבים: עמירן ולדמן, נחמי באום וורדה סוסקולני

תקציר:
מאמר זה מבוסס על ממצאים ממחקר איכותני שבחן את חוויית ההזדקנות של הומוסקסואלים קשישים בישראל, בדגש על הקשרים הבין-אישיים והאופן שבו הקשישים חווים ותופסים אותם. עשרה גברים קשישים הומוסקסואלים בגילאי 80-72, שחלקם מעולם לא חשפו את נטייתם המינית ואינם פעילים בקהילה ההומו-לסבית, רואיינו בראיונות עומק. על סמך הגישה הפנומנולוגית, ניתוח הראיונות מצביע על חשיבות הקשרים עם המשפחה ובני זוג, ובעיקר על מורכבות היחסים עם שלוש קבוצות חברתיות נוספות: צעירים הומוסקסואלים, קשישים הטרוסקסואלים וקשישים הומוסקסואלים. היחסים עם צעירים הומוסקסואלים נתפסים כמנוכרים ויוצרים חוויה של דחייה, זלזול ואי-נראות. עם קשישים הטרוסקסואלים עולה תמונה קשה של ניכור, חוסר שייכות, חוסר טעם ושעמום. לעומת זאת, הקשרים עם קשישים הומוסקסואלים מתוארים כיחסים קרובים. יחסים אלה מספקים מערכת תמיכה חברתית, שמהווה לעיתים תחליף למשפחה, ומתאפיינים בערבות הדדית ובדאגה. ממצאי המחקר מעידים על המרכזיות של קשרים בין-אישיים בכלל וקשרים בין-אישיים עם “קבוצת השווים” בפרט בהתמודדות עם קשיי הזיקנה בקרב הומוסקסואלים. הם מלמדים שהמרואיינים רואים את מי שניחן בשני המאפיינים גם יחד – זקנה והומוסקסואליות – כמקור התמיכה העיקרי .