השפעתה של חשיפה חוזרת לאירועים טראומטיים: התמודדות ניצולי שואה עם תהליך ההזדקנות

כותבים: שירה הנטמן, זהבה סולומון, יואב הורן

תקציר

מאמר זה מבוסס על מחקר שבחן את דרך ההתמודדות של ניצולי שואה שנחשפו בעבר ללחצים טראומטיים כבדים עם תהליך ההזדקנות. אחת ממטרות המחקר הייתה לבדוק אם קיימים הבדלים ביכולת ההתמודדות עם הזיקנה ובמשקעים פוסט-טראומטיים פסיכופתולוגיים בין קשישים ניצולי שואה החולים בסרטן לבין קשישים שאינם ניצולי שואה וחולים בסרטן. כמו כן, ביקשנו לבחון אם לטיב ההתמודדות הקודמת יש השפעה מעצבת על דפוסי ההתמודדות עם טראומה נוספת. במחקר השתתפו 212 קשישים: 150 ניצולי שואה ו-62 שאינם ניצולי שואה. שתי הקבוצות לא נבדלו בנתונים סוציו-דמוגרפיים. הממצאים הצביעו על הבדלים בין שתי הקבוצות ביכולת התמודדותם עם הזיקנה, במשקעים הפוסט-טראומטיים ובסימפטומטולוגיה הפסיכופתולוגית. כמו כן נמצא כי בקרב קבוצת הניצולים, אלה שהיטיבו להתמודד עם השואה התמודדו בהצלחה גם עם הזדקנותם, סבלו מפחות משקעים פוסט-טראומטיים ודיווחו על פחות סימפטומוטולוגיה פסיכופתולוגית. לעומתם ניצולים שהתקשו להתמודדד עם השואה גם התקשו להתמודד עם הזדקנותם, סבלו מיותר משקעים פוסט-טראומטיים ודיווחו על יותר סימפטומוטולוגיה פסיכופתולוגית. התוצאות תומכות בתפיסה כי לטיב ההתמודדות עם התנסות לוחצת קודמת השפעה מעצבת על דפוס ההתמודדות עם דחק עתידי.