הרהורים של מרפא פצוע

כותבת: סנדרה לוי

תקציר

אנשי מקצוע תרפויטיים ורפואיים המטפלים בבית ביקיריהם הסובלים ממחלות כרוניות נפגעים לא פעם בעצמם – אם כתוצאה משותפות בסבל של הנפגע ואם כתוצאה מעומס הכרוך בטיפול. המונח עתיק הימים “המרפא הפצוע” נותןביטוי לשני ההיבטים הללו.

במאמר יתוארו הרהורים אישיים של מטפלת בבעל הנפגע מאירוע מוחי שעוסקת בתחום הבריאות בעבודה סוציאלית ופעילה בעמותת נאמן, עמותה לנפגעי אירוע מוחי.  העמידה הבו-זמנית משני צדי המתרס מאפשרת הבנה עמוקה של הזיקה שבין הידע התאורטי העוסק בטיפול בנפגעי אירוע מוחי לבין החוויות העולות מהמגע היומיומי והתכוף עם נפגעים אלו. לאחר תיאור חוויות אלו מוצעות לצוות הרפואי שתי גישות אשר עשויות להקל את ההתמודדות של החולה ומטפליו עם תוצאות האירוע המוחי. האחת, מתייחסת לגישה שוויונית ושיתופית בין הצוות הרפואי לחולה ו/או מטפליו בבית. גישה זו רואה במטפלים מומחים שווי ערך בהבנת מצבו של החולה, ולפיכך גורסת שיש לשתפם בכל שלבי הטיפול. האחרת, מתבססת על הנחיותיו של Medalie(1994) באשר לשילוב המטפלים בחולה ובני משפחתו כשותפים פעילים בטיפול בו, וזאת כחלק מהמודל המקיף של רפואת המשפחה. בהמשך המאמר מוצג פרויקט גישוש מטעם עמותת נאמן ושירותי בריאות כללית שנועד לפתח את הרגישות של צוות השיקום למצבם של נפגעי אירוע מוחי וליידע אותם על המשאבים בקהילה המיועדים לענות על צורכיהם של נפגעי אירוע מוחי.