כתב העת גרונטולוגיה וגריאטריה

כל תקצירי המאמרים

הקשר בין עומס טיפול ואיכות חיים של צאצאים המטפלים בהוריהם לבין חברות ההורים ב”קהילה תומכת”

המחברת: אהובה אבן-זהר

תקציר:

רשת התמיכה הבלתי פורמלית של זקנים המתגוררים בבתיהם כוללת את הצאצאים המרגישים אחריות כלפי הוריהם. בנוסף לכך, קיימת רשת תמיכה פורמלית שכוללת תכנית של “קהילה תומכת” המספקת לחבריה מגוון שירותים. מחקר זה בדק את ההבדלים בתחושת עומס הטיפול ובאיכות החיים של צאצאים שהם מטפלים עיקריים בהוריהם המשתתפים בתכנית “קהילה תומכת”, בהשוואה לאלה שהוריהם אינם חברים בתכנית זו. המדגם כלל 119 נבדקים, מתוכם 55 צאצאים להורים שמשתתפים בתכנית ו-64 צאצאים להורים שאינם משתתפים. הנבדקים מילאו שלושה שאלונים: 1. שאלון עומס הטיפול המקוצר של זריט הכולל שני מרכיבים: לחץ אישי ולחץ תפקידי; 2. שאלון למדידת איכות חיים של ארגון הבריאות העולמי הכולל ארבעה תחומים: בריאות גופנית, בריאות פסיכולוגית, קשרים חברתיים וסביבה. 3. שאלון ביטויי רגשות הכולל ביטויים חיוביים וביטויים שליליים. 4.  שאלון סוציו-דמוגרפי.

הממצאים מראים שגורם הלחץ התפקידי במשתנה “תחושת עומס הטיפול” נמוך יותר ואיכות החיים הפסיכולוגית גבוהה יותר בקרב צאצאים שהוריהם משתתפים בתכנית. כמו כן, צאצאים שהוריהם משתתפים בתכנית מבטאים פחות רגשות שליליים. במדגם בכללותו, הממצאים מצביעים על קשר הפוך בין עומס הטיפול לאיכות החיים, כך שככל שעומס הטיפול גבוה יותר, איכות החיים של הצאצאים נמוכה יותר. המשתנים המנבאים את עומס הטיפול הם: שכר ממוצע; הגדרה דתית של הצאצא; מספר הימים בשבוע שהצאצא מטפל בהורה; התחלקות עם אחרים בטיפול; קבלת שירותי סיעוד; וחברות של ההורים ב”קהילה תומכת”. המשתנה העיקרי המנבא את איכות החיים הוא עומס הטיפול.

לסיכום, המחקר מציג את נקודת המבט של הצאצאים המשמשים מטפלים בלתי פורמליים ביחס לשירות הפורמלי המוצע לזקנים במסגרת “קהילה תומכת”. על פי הממצאים, החברות של ההורים ב”קהילה תומכת” תורמת במידה מסוימת להפחתה מסוימת בלחץ התפקידי, בתחושת עומס הטיפול ולאיכות חיים גבוהה יותר בהיבט הפסיכולוגי בקרב הצאצאים, אולם חשוב להרחיב את המחקר בנושא זה למחקר אורך אשר יבחן את תרומת התכנית לאורך זמן.

תיהם כוללת את הצאצאים המרגישים אחריות כלפי הוריהם. בנוסף לכך, קיימת רשת תמיכה פורמלית שכוללת תכנית של “קהילה תומכת” המספקת לחבריה מגוון שירותים. מחקר זה בדק את ההבדלים בתחושת עומס הטיפול ובאיכות החיים של צאצאים שהם מטפלים עיקריים בהוריהם המשתתפים בתכנית “קהילה תומכת”, בהשוואה לאלה שהוריהם אינם חברים בתכנית זו. המדגם כלל 119 נבדקים, מתוכם 55 צאצאים להורים שמשתתפים בתכנית ו-64 צאצאים להורים שאינם משתתפים. הנבדקים מילאו שלושה שאלונים: 1. שאלון עומס הטיפול המקוצר של זריט הכולל שני מרכיבים: לחץ אישי ולחץ תפקידי; 2. שאלון למדידת איכות חיים של ארגון הבריאות העולמי הכולל ארבעה תחומים: בריאות גופנית, בריאות פסיכולוגית, קשרים חברתיים וסביבה. 3. שאלון ביטויי רגשות הכולל ביטויים חיוביים וביטויים שליליים. 4.  שאלון סוציו-דמוגרפי.

הממצאים מראים שגורם הלחץ התפקידי במשתנה “תחושת עומס הטיפול” נמוך יותר ואיכות החיים הפסיכולוגית גבוהה יותר בקרב צאצאים שהוריהם משתתפים בתכנית. כמו כן, צאצאים שהוריהם משתתפים בתכנית מבטאים פחות רגשות שליליים. במדגם בכללותו, הממצאים מצביעים על קשר הפוך בין עומס הטיפול לאיכות החיים, כך שככל שעומס הטיפול גבוה יותר, איכות החיים של הצאצאים נמוכה יותר. המשתנים המנבאים את עומס הטיפול הם: שכר ממוצע; הגדרה דתית של הצאצא; מספר הימים בשבוע שהצאצא מטפל בהורה; התחלקות עם אחרים בטיפול; קבלת שירותי סיעוד; וחברות של ההורים ב”קהילה תומכת”. המשתנה העיקרי המנבא את איכות החיים הוא עומס הטיפול.

לסיכום, המחקר מציג את נקודת המבט של הצאצאים המשמשים מטפלים בלתי פורמליים ביחס לשירות הפורמלי המוצע לזקנים במסגרת “קהילה תומכת”. על פי הממצאים, החברות של ההורים ב”קהילה תומכת” תורמת במידה מסוימת להפחתה מסוימת בלחץ התפקידי, בתחושת עומס הטיפול ולאיכות חיים גבוהה יותר בהיבט הפסיכולוגי בקרב הצאצאים, אולם חשוב להרחיב את המחקר בנושא זה למחקר אורך אשר יבחן את תרומת התכנית לאורך זמן.