הקורונה כמשל להיערכות ומענה בחירום

המחבר: שי קוניץ

תקציר:

רקע

פנדמיית ה-covid-19 האירה זרקור על הקשישים הן ברמת הקהילה והן ברמה המוסדית, אך ההתייחסות הממסדית לאוכלוסייה זו התרחשה באיחור רב, דבר שהביא לפגיעה ברמה התודעתית (“מחדל בתי האבות”), כמו גם ברמת הבריאותית-חברתית. על אף שנערכו סקרים על השפעת הקורונה באופן כללי, עד לאחרונה לא נערך סקר או מדגם ייחודי על אוכלוסיית הקשישים במוסדות. עובדה זו גרמה לפגיעה ממשית באמון הציבורי במענה המוסדי, עד כדי מחשבה על נחיצותו (דורון, 2020). יתרה מכך, חוסר העקביות בהנחיות, כמו גם מגוון גורמי המקצוע האחראים לפרסום ההנחיות, גורמים לכך שגם כעת, ההיערכות, הלמידה והפקת הלקחים אינם קיימים ברמה המערכתית. מצב זה משפיע ישירות על האמון בין הרמות השונות ופוגע לא רק במענה הפרטני אלא גם בתכלולו. רשימה זו תציג נקודות למחשבה בקשר שבין הרמות השונות לבין המוכנות והמענה בחירום.