ההיבטים האתיים של שימוש במערכת איכון לוויינית (GPS) למעקב אחר אנשים עם דמנציה: המלצות ליישום

המחברת: רות לנדאו ושירלי ורנר

תקציר:

רקע: אחת הבעיות השכיחות בהתמודדות עם שיטיון (דמנציה) היא בעיית הניידות מחוץ לבית. כיום יכולים אנשים עם דמנציה להיעזר בטכנולוגיות תומכות, כגון טכנולוגיות מתקדמות של איתור על ידי מערכת איכון לוויינית (GPS – Global Positioning System). העמדות כלפי השימוש בטכנולוגיות כאלה אינן חד-משמעיות, והשימוש בהן בקרב אנשים עם דמנציה מעלה לבטים אתיים.
היעדר קונצנזוס אתי בנוגע לשימוש במערכת איכון לוויינית למעקב אחר אנשים שחולים בדמנציה מעלה את הצורך בקביעת קווים מנחים ומדיניות ברורה יותר בנושא.

שיטה: במאמר זה מובא סיכום של ממצאים כמותיים ואיכותניים מפרויקט מחקר גדול (SENTRA) בנוגע להיבטים האתיים של שימוש בטכנולוגיות איתור מסוגGPS  למעקב אחר אנשים עם דמנציה. נשתמש בממצאי המחקר הרחב וכן בספרות הקיימת בתחום לצורך ניסוח קווים מנחים לשימוש במערכת איכון לוויינית למעקב אחר אנשים שחולים בדמנציה.

תוצאות: הממצאים מובאים כרשימת המלצות עבור קובעי מדיניות, אנשי מקצוע מטפלים ובני משפחה. על פי הממצאים, ההעדפות והאינטרסים של האדם עם דמנציה צריכים להיות מרכזיים בקבלת החלטות קשות הקשורות בטיפול בו, כולל השימוש בטכנולוגיית מעקב באמצעות מערכת איכון לוויינית. זאת ועוד, אין לאלץ את האדם עם דמנציה להשתמש במערכת איכון לוויינית בניגוד לרצונו. במידת האפשר, אנשים עם דמנציה צריכים להיות מעורבים בתהליך קבלת ההחלטות ולתת את הסכמתם לשימוש בטכנולוגיה חדישה זו.

מסקנות: החלטות אם, מתי וכיצד להשתמש במערכת איכון לוויינית למעקב אחר אנשים עם דמנציה צריכה להתקבל בשיתוף האדם החולה בדמנציה, בני משפחתו ואנשי מקצוע מטפלים, ובמסגרת פגישה פורמלית ומובנית הנערכת על ידי צוות מקצועי.