דמות האדם הזקן בספרות הילדים הישראלית

 כותבת: טל יער ויזל

תקציר

ממאמר זה מציג את דמות האדם הזקן בספרות הילדים הישראלית. בספרים שנבדקו נמצאה זהות כמעט מוחלוטת בי המושג “זקן” למושג “סב”. רוב ספרי הילדים עוסקים בזקנים שהם סבים, למרות שבמציאות אין זהות בין שני המושגים.

סיפורים שבכל זאת עוסקים בזקנים שאינם סבים, מציגים דמויות בודדות ומוזרות מעט, לזקן שאינו סב אין זהות משלו.כאשר הזקן “מורד” במוסכמות החברתיות, הוא מעורר תמיהה. הפתרון הספרותי לבעיותיו של אדם זקן ניתן בדרך כלל על-ידי הילד.

לעומת זאת, רובם המוחלט של הסיפורים והשירים העוסקים בסב או בסבתא, מתארים דמויות נפלאות, נעימות, חמות ואוהבות. דמויות רבות מבורכות בחוש הומור, בידע רב ובסבלנות אין-קץ. אנו קוראים על הרמוניה השוררת בין סבים לנכדיהם. יש להם תחומי עניין משותפים. הסב מבין לנפש הילד (יותר מאשר ההורה), והנכד מגיב להבנה זו. הסבים מוצגים כאנשים מרתקים שמעוררים אצל הילדים עניין וחיבה ומתקבלים על ידם בשמחה.אך בעוד שבספרים החדשים תיאור הדמות שונה כביכול מתיאורי הסבים “הישנים”, מעמדו של הזקן בדרך כלל לא השתנה. ההתייחסות אליו מבוססת רובה ככולה על קשריו המשפחתיים, ומיעוטה על היותו אדם בפני עצמו.

מגבלות הזקנה והקשיים הכרוכים בה מוצגים בספרי הילדים שנבדקו כזניחים. במיוחד הם מתוארים כבלתי-משמעותיים מזווית הראייה של הילד. על הקשיים ניתן להתגבר (לעיתים עצם קיום הנכדים הוא שעוזר בהתגברות על הקשיים). בסיפורים אחדים הילד/הנכד לא מוכן לקבל את המגבלה. לעיתים מתואר הקושי של הילד להתמודד עם ההזדקנות. לעומת זאת, אין התייחסות לקושי של הזקן להתמודד עם ההזדקנות. מנקודת מבטו של הזקן מוצגת ההזדקנות על קשייה כעובדה צפויה ומובנת מאליה

ספרות הילדים הקיימת משפיעה על ראיית הילד את הזקן כאדם שקיומו וחיוניותו תלויים אך ורק בקשריו עם ילדים. מכאן נובע צורך בביטוי ספרותי המיועד לילדים, שבו יוצג הזקן כדמות מלאה, בעלת אישיות משל עצמה, שזכות הקיום שלה אינה תלויה בילדים