אילו אפשרויות טיפול יעדיפו אנשים לעצמם לאחר שטיפלו בקרוב משפחה בסוף החיים?

מחברים: יסכה כהן-מנספילד ושי בריל

תקציר

מטרת המחקר: לבחון כיצד אנשים אשר טיפלו בקרוב משפחה בסוף חייו היו רוצים שיטפלו בהם עצמם, במקרה שיחוו דמנציה מתקדמת או נכות פיזית קשה בעתיד, ואילו גורמים השפיעו על העדפות אלו.

שיטה: במחקר רואיינו 83 בני משפחה שטיפלו בקרובם בסוף החיים. הריאיון כלל רקע סוציו-דמוגרפי, מצב בריאותי, ניסיון עבר של טיפול בקרוב משפחה בסוף החיים, העדפה להארכת חיים לעומת איכות חיים, נכונות להיות תלויים באחרים וסוג הטיפול המועדף עבור עצמם בשני תרחישים: תרחיש של דמנציה מתקדמת ותרחיש של נכות פיזית אך לא קוגניטיבית. סוגי הטיפול האפשריים היו טיפול במוסד, טיפול בבית על ידי בני משפחה, טיפול בבית על ידי עובד זר, ועוד. הניתוחים כללו ניתוחים כמותניים ואיכותניים.

תוצאות: בתרחיש של דמנציה מתקדמת, 58% העדיפו המתת חסד או התאבדות; בתרחיש של נכות פיזית כשליש בחרו באפשרויות של המתת חסד או התאבדות. טיפול על ידי בני משפחה היה הטיפול הכי פחות מועדף בתרחיש של דמנציה מתקדמת. לעומת זאת, בתרחיש של נכות פיזית, טיפול על ידי בני משפחה היה רצוי יותר מטיפול מוסדי. איכות החיים דורגה כגורם המשפיע ביותר על ההעדפה לסוג הטיפול בסוף החיים. גברים הראו העדפה גבוהה יותר מנשים להארכת החיים לעומת איכות החיים.

סיכום ומסקנות: מחקרנו מצביע על הצורך להציע פתרונות לבקשת משתתפי המחקר שלא לקבל אותו טיפול שקיבלו בני משפחתם בסוף החיים, כולל דרכים לשיפור איכות החיים בסוף החיים וכן הצעת חלופות, כגון המתת חסד או הנחיות מקדימות ביחס להמתת חסד. חלק גדול ממשתתפי המחקר מצא זאת כחלופה מתאימה מבחינה אתית ורפואית במסגרת מערכת הטיפול הנוכחית, במקרה של נכות פיזית קשה ויותר מכך במקרה של דמנציה מתקדמת.