כתב העת גרונטולוגיה וגריאטריה

כל תקצירי המאמרים

פעילות גופנית ואיכות חיים בקרב זקנים שבריריים המתגוררים בדיור מוגן בישראל

המחברים: עופר ישראל אטד ודפנה כספי

תקציר:

רקע: תסמונת השבריריות מתאפיינת בדעיכה מצטברת במערכות פיזיולוגיות רבות, ברגישות לגורמי לחץ ובסיכון מוגבר לפגיעות, לחולי ולמוות, ושכיחותה עולה מאוד עם העלייה בגיל. עקב שכיחותן הגבוהה של בעיות בריאותיות בגיל הזקנה, מצב הבריאות הופך למרכזי מאוד בהערכת איכות חייו של הזקן ובהרגשתו הכללית. למרות יתרונותיה המוכחים של הפעילות הגופנית לזקנים שבריריים, רבים מהם נמצאים בתת-תנועה או קרוב לכך.

שיטות המחקר: זהו מחקר רוחב כמותי מתאמי, שבו השתתפו 59 זקנים עצמאיים, המתגוררים בדיור מוגן. שבריריות נמדדה על פי הפנוטיפ של פריד, הכולל: אבדן משקל בלתי מכוון, חולשה, אנרגיה ירודה, איטיות ורמת פעילות גופנית נמוכה. איכות חייהם ובריאותם הפיזית של המשתתפים נמדדו באמצעות שאלון WHOQOL-BREF . פעילות גופנית נמדדה על ידי דיווח עצמי יומי במשך שמונה שבועות.

תוצאות: נמצאו הבדלים מובהקים בין זקנים שבריריים ללא-שבריריים במינון הפעילות הגופנית ובאיכות החיים הכוללת. כן נמצא, שזקן שברירי, המבצע פעילות גופנית סדירה (בהיקף של לפחות שעתיים וחצי בשבוע), מדווח על בריאות פיזית ברמה הזהה לזו שמדווח זקן לא-שברירי, המבצע פעילות גופנית בהיקף דומה. לעומת זאת, במינון נמוך של פעילות גופנית (פחות משעתיים וחצי בשבוע) קיים פער מובהק בין הקבוצות בדיווח על הבריאות הפיזית.   

סיכום ומסקנות: תוצאות המחקר מלמדות, שפעילות גופנית סדירה (בהיקף של לפחות שעתיים וחצי בשבוע) יכולה להיחשב גורם מגן, המשפר את תפיסת הבריאות הפיזית של הזקנים השבריריים. לאור תוצאות המחקר מומלץ שגורמי הרפואה הממסדיים בישראל יגבשו ויפרסמו המלצה לאיתור הזקנים השברירים ועידודם לבצע פעילות גופנית.

הקטן/הגדל פונט
מונוכרום